מאגר סיפורי מורשת

שמי אלון בן זקן, תלמיד כיתה ה' בבית הספר רקפות בראשון לציון.

אני מתעד את סיפורו של סבי: חנוך גלברג במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.

סבא חנוך מספר את סיפור עלייתם של הוריו לארץ ישראל

שמי חנוך, הורי הגיעו לארץ כילדים בשנות ה- 20 של המאה הקודמת. כלומר לפני כמאה שנה, הם הגיעו לכאן מפולין שהייתה בה אנטישמיות רבה בעיקר אחר מלחמת העולם הראשונה. סיפורם של הורי שזור בסיפורה של העלייה הרביעית שהיוותה את גל העלייה הגדול בין השנים 1924–1931.

מספר העולים בתקופה זו מוערך בכ – 80,000  נפש, עלייה זו קידמה את התעשייה בארץ ישראל. המפעלים  העיקריים היו שייכים לתעשיות חומרי הבניין, מפעלי טקסטיל, בתי דפוס ותעשיות עור.

סיפורה של משפחתו של אבי אלכס לבית גלברג. משפחה ממעמד בורגני חילוני שהתפרנסה מתעשיית הטקסטיל שפרחה באותם ימים, המשפחה התגוררה ברובע "פראגה" שבוורשה העיר הגדולה בירת פולין. והנה בשנת 1924 החליטה משפחתו של אבי לעזוב את פולין ולעלות לארץ ישראל בה שלט המנדט הבריטי.

סיפורה של משפחתה של אמי, מרים לבית מיכלסקי שישבה בפולין היה מעט דומה ומעט שונה. המשפחה חיה באזור בו היו עיירות יהודיות, כאשר העיר הגדולה הקרובה הייתה לודז' שם גם היה מרכז חרושת טקסטיל ובית ספר תעשייתי שהשתייך למשפחה יהודית מפורסמת בשם פוזננסקי.

אמי שהייתה ילדה מאד קטנה באותם ימים בעצם גדלה תחת אחר יותה של אחותה הבכורה בלה לבית גולדברג לאחר שאמה הלכה לעולמה טרם זמנה. אביה חנוך, שעל שמו אני קרוי, פרנס את משפחתו מעבודות מזדמנות שהרחיקו אותו מהבית לתקופות ארוכות. המשפחה מנתה 13 אחים ואחיות. האחים למדו את מלאכת נולי האריגה ומכונות הטקסטיל לפרנסתם כמו רבים אחרים במקומותיהם.

התגברות הלאומנות בפולין וכמוה גם מדינות נוספות במזרח אירופה הביאו לכך שבשנת 1924 ננקטו צעדים כלכליים במטרה לייצב את המשק הפולני. הצעדים פגעו ביהודים שעסקו בתעשייה ובמסחר, עליית השכבות הבינוניות מפולין לארץ ישראל נקראה "עליית גרבסקי" על שם שר האוצר הפולני האנטישמי שנקט במדיניות מפלה כנגד המעמד הבינוני והיהודים בארצו והטיל עליהם מיסים כבדים ומגבלות רבות.

כך, כפי שגם קרה למשפחתו של אבי, קיבלו בני המשפחה של אמי החלטה לעזוב  את פולין. אמי הילדה הקטנה עם אחותה בלה ומשפחתה עלו על אונייה והגיעו  לארץ ישראל – (פלשתינה א"י) ואילו בני המשפחה האחרים עם האב חנוך פנו לארגנטינה. נשאר בפולין אח אחד בשם אביגדור שנישא לבחורה יהודייה בלודז' ונולדה להם תינוקת. לימים שרת בצבא הפולני כקצין. במלחמת העולם השנייה יצא עם חייליו לעצור את פלישת הנאצים לפולין. למעשה חרץ את גורלו וגורל משפחתו והם נספו בשואה.

משפחתו של אבי אלכסנדר (אלכס) הגיעה לשכונת הבוכרים בירושלים, הם שכרו את ביתם מערבי שאף התיידדו עם משפחתו. לאבי היו אח בוגר ושתי אחיות, אמו אסתר החלה מיד לעסוק במקצועה כמיילדת מומחית בירושלים. את הדיפלומה לכך קיבלה עוד בפולין. את פרנסתם בארץ ישראל ניסו אבי אלכס וסבי יהודה לייבוש להוציא במסחר ובתעשיית הטקסטיל שהייתה בחיתוליה על ידי הקמת בית חרושת יחד עם עוד שותפים. בית החרושת לאריגים בשם "הסורג" היה הראשון בירושלים. ככל הנראה הדבר לא צלח. לימים עברו לתל אביב והצטרפו לקואופרטיב לודז'יה  בהנהלת התעשיין אריה שנקר.

אבי אלכס התאלמן בצעירותו מאשתו הראשונה. הוא גר עם הוריו בתל אביב עם  בתו הקטנה רחל. אמו אסתר, סבתי, עזרה לו לגדל את בתו. בינתיים הקים אלכס יחד עם חברו הטוב ספירו, ערבי נוצרי חברה ליבוא מכוניות וחלקי חילוף לרכב.

יש לזכור שהתקופה הינה תקופת המנדט הבריטי לפני מלחמת השחרור כאשר ישנם עדיין יחסים טובים ושותפויות בין ערבים ויהודים. אלכס אבי השתלב מהר מאד בחיי החברה של תל אביב הקטנה באותם ימים. הוא הצטרף לחבורה שנקראה  חברה "טראסק" שחגגו ביחד במסיבות בבתי קפה ובעיקר במסיבות הפורים עם נשפי מסכות שהיו מאד פופולריים. הנסיעה למדינות השכנות מצריים ולבנון התאפשרה באמצעות הרכבת מנווה צדק בתל אביב. כך שהיו בקשרים עסקיים גם שם. לימים פגש במרים אימי שמשפחתה גרה בשכנות למשפחתו של אבי בתל אביב. מרים הייתה צעירה מאלכס אבי בכחמש עשרה שנה.

מרים אמי גרה עם אחותה בלה ובעלה דב גולדברג שהיה ממקימי תעשיית הטכסטיל בתל אביב. כאן המקום להזכיר שגילה היה כגילם של ילדיה של אחותה. אבל מעמדה בבית היה שונה. היא סייעה לאחותה בטיפול בילדים למרות גילה הצעיר. במקביל למדה בבית הספר לבנות "יחיאלי" בנווה צדק. הייתה תלמידה מצטיינת והתנדבה לאגודת הבריאות וגם למקהלה שנקראה האורטוריה של תל  אביב. בכל יום שישי היו עורכים קבלת שבת בשירה באולם נחמני יחד עם המשורר ח.נ. ביאליק. בהיותה נערה צעירה, ניסתה לפרוץ לדרך חדשה והצטרפה למשק הפועלות במושב נהלל בעמק יזרעאל. כנראה שם למדה גם את מקצוע התפירה וטיפול במשק בית. לאחר תקופה קצרה חזרה לתל אביב והחלה לעבוד בעבודות תפירה למחייתה. במקביל הייתה פעילה בהסתדרות העובדים ואף התגייסה לארגון ההגנה ערב הקמת המדינה.

עם תום מלחמת העולם השנייה, 1945 נראה היה שעניין הקמת המדינה ועזיבת הבריטים הולך להתממש, אלכס לבית גלברג ומרים לבית מיכלסקי נישאו במזל טוב בתל אביב בבית וועד הקהילה בחוג המשפחה והקימו את ביתם בשכונת פלורנטין בגבול יפו ושכונת נווה צדק.

אני נולדתי בשנת הכרזת המדינה על ידי האומות המאוחדות. האו"ם הכריז על מדינת ישראל כבית לעם היהודי בנובמבר 1947 חודשים מספר לאחר מכן הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה. כמעט מיד פרצו קרבות מלחמת השחרור. מדינת ישראל הצעירה ניצחה במלחמה. אלא שהתוצאות היו קשות. מלבד אובדן חיים של בני משפחה המלחמה גרמה לאובדן רכוש ועסקים שקרסו. בן היתר גם עסקיו והונו של אבי שירד מנכסיו.

אחותי ליאורה נולדה שמונה שנים מאוחר יותר. אבי הפך להיות מעצמאי לשכיר כאזרח עובד צה"ל בחיל חימוש.

תמונות ממסע שורשים לפולין 2016

 1924 – סיפור עלייתם של הורי אבי  

אסתר ויהודה לייב הורי אבי  

אמו של אבי – אסתר גלברג היתה מיילדת בשנות 20 – 30 בירושלים ותל אביב

דב גולדברג שותף עיסקי של משפחת אבי לאחר סגירת בית חרושת "הסורג" בירושלים

והמעבר לתל אביב שנות ה – 30

מקים עם שותף ערבי חברה ליבוא אוטומבילים וחלקי חילוף שנות ה- 30

אלכס אבי (עומד מימין) עם "חברה טראסק" במסיבת פורים, תל אביב הקטנה  שנות ה- 30

סיפור על החלום של סבא חנוך

כך אומר סבא חנוך על חלומות: מעיון במאגר הסיפורים למדנו על החלומות שהתגשמו וגם על חלומות שלא התגשמו אבל לקחו את המספרים למקומות שונים ומעוררי השראה. בשיתוף עם אלון נכדי החלטתי להביא את סיפורו של החלום שלי שאולי לא התגשם אבל לקח אותי לאירועים מכוננים בחיי.

סיפורו של חנוך סבא של אלון

נולדתי בשנת 1947 בישראל, זו הייתה שנה מכוננת למדינת ישראל בכ"ט בנובמבר הוכרזה הקמת המדינה על ידי האו"ם בהסכמה של רוב מדינות העולם.

שנה לאחר מכן הכריז בן גוריון על הקמת המדינה ופרצה מלחמת השחרור. היות והבית בו גרו הורי נקלע לקו האש, עברנו לגור אצל דודתי יחד עם עוד שתי משפחות.

בתחילת שנות ה- 50 הוקמה שכונת קריית שלום בדרום תל אביב ומשפחתי עברה לגור בה. אלה היו בתים קטנים ולבנים עם גינות קטנות לידם ולמרות שלכולנו לא היו האמצעים שאנו נהנים מהם היום כמו טלויזיה ופלאפונים ילדותי הייתה מאושרת עם המון חברים בגן ובבית הספר ועם המון משחקים מחוץ לבית ברוב שעות היום. בקיץ בשבתות היינו נוסעים להתרחץ בים במשאית (משאית גדולה עם ספסלים לאורכה).

כאשר התבגרתי מעט, מאד נמשכתי לתחומי הטכנולוגיה ובמיוחד למטוסים בהם ראיתי ממש פלא מעופף. כאן החל החלום והתבטא בעיקר בבנייה של דגמי מטוסים. הפכתי להיות מנוי על בטאוני חיל האוויר שם גם תמיד היו דגמי מטוסים מנייר אותם הייתי בונה בדיוק רב.

טייסת דגמי המטוסים מנייר שבניתי

עם סיום לימודי בבית הספר היסודי זה היה אך טיבעי שאפנה ללמודים בבית ספר תיכון מקצועי שהגביר את לימודי הטכנולוגיה במקביל ללימודים עיוניים. למדתי באורט יד סינגלובסקי, הלימודים היו מאד תובעניים. יום לימודים ארוך, כאשר במחצית יום הלימודים התקיימו מקצועות העיוניים ומחצית היום השנייה הייתה במעבדות ובעבודה מעשית.

עם סיום הלימודים בשנת 1965 התגייסתי לצבא, היה אך טיבעי שאגיע לחיל האוויר. את תחילת שרותי התחלתי בקורס טייס ולאחר תקופה קצרה הועברתי לבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה לצורך התמחות כטכנאי במקצועות התעופה ומטוסי סילון. לאחר כשנה הוצבתי בבסיס חיל האוויר בחצור – כנף 4 בטייסת המיראז'ים 101 שהייתה טייסת היירוט בקו הראשון שהגנה על שמי ישראל בעיקר בדרום. סימלה של הטייסת היה גולגולת מכונפת, הומצאה בזמנו על ידי טייסים יהודים מתנדבי חו"ל שהקימו אותה במלחמת השחרור. זו גם הייתה טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר.

אני בתא הטייס במטוס המיראז' בטייסת 101

אירוע מכונן בבסיס חיל האוויר בחצור יום ה – 16.8.1966 היה יכול היה להיות חלום הבלהות שלי.. – מיג 21 חג מעל כנף 4 בחצור נראה שבא ליעף תקיפה. העיניים מחפשות במהירות מחסה.. המיג מגיע להקפה סביב לבסיס עם גלגלים בחוץ) מערכת הנשק במטוס מושבתת (וזאת לנוכח עיניהם המשתאות של חיילי הבסיס). ללא שום התראה נוחת על המסלול ופותח כמעט מיד מצנח עצירה. מיד לאחריו נוחת המיראז' שליווה אותו בדרכו מעיראק והשאר היסטוריה..

המיג 21 ביום שנחת בחצור

תקופה קצרה אחרי מלחמת ששת הימים כשמדינת ישראל חוגגת את ניצחונה הגדול ובמיוחד את נצחונו של חיל האוויר שלנו, המיג 21 שערק לישראל עם הטייס העיראקי סרן מוניר רדפא נודע כאחד המבצעים המבריקים של המוסד לפני מלחמת ששת הימים.

באחת הפעמים, איתרע מזלי ונשארתי בתפקיד אחראי על המוסך, כאשר המטוס הסודי שלא נראה עד אז במערב היה תחת השגחתי והצוות שלי. לפנות בוקר העיר אותי המפקד ומודיע לי ששון קונרי שחקן הקולנוע האגדי שהיה גיבור סרטי ג'ימס בונד 007 בסירטי הריגול הידועים הגיע לביקור כנציג מטעם וראייטי (איגוד השחקנים העולמי) להביא תרומה נכבדה לחיל האוויר. התבקשתי לתת הסבר קצר על המטוס ולהראות לו את תא הטייס, "הקוק פיט". כמובן שהרגשתי שאני חולם בהקיץ..

החשיבות של המטוס היתה בלימוד נקודות התורפה של המיג 21 בזכות מטוס המיג העיראקי שנחת אצלנו עם טייסו שערק. כך הושגה גם העליונות של טייסי המיראז' שלנו בהפלתם של רבים ממטוסי המיג 21 ובתרומה שלהם לניצחון במלחמת ששת הימים.

טיסות הניסוי על המיג העיראקי שקיבל את השם 007 על שמו של ג'ימס בונד האגדי

הכנת מטוס מיראז' לתקיפה במלחמת ששת הימים אני לצד הכנף מימין

מזדקנים ביחד – האנדרטה למטוס המיראז' ששודרג לכפיר

הזוית האישית

אלון וסבא חנוך: מאד נהנינו לשהתתף בתוכנית ולתעד את סיפור המשפחה של סבא ולספר על החלום שלו