מאגר סיפורי מורשת

שמי חזי יהלומי (אפתיה לשעבר), נולדתי בעירק בעיר בגדאד בשנת 1949 לאימא מזל ולאבא ג'ורג'. היו לי חמישה אחים נוספים: פלורה, נעמי, עזרא, שושנה ורינה. התחתנתי עם רותי בשנת 1976 ונולדו לי שתי בנות: שרון (אימא של שקד) ואוריון. עליתי יחד עם משפחתי וכל יהודי עיראק בעלייה הגדולה לישראל בשנת 1951. התגוררתי בפרדס חנה במחנה עולים באוהלים. לאחר כשנתיים העבירו אותנו לעיר רמלה למעברה שכולה הייתה צריפים ושם העברתי את ילדותי. שירתי כקצין בחיל האוויר במשך 24 שנים.

אירוע משמעותי הזכור לי

כאשר הייתי בן 7 פרצה מלחמת סיני (בשנת 1956) ואז לא היה חשמל, השתמשנו בעששיות לצורך תאורה. באותה עת אנשי הג"א עברו ברחובות וצעקו לכבות את העששיות ולהיכנס מתחת למיטות על מנת לא להיפגע חלילה מהפצצות האויב.

המסורת המשמעותית הזכורה לי מבית הוריי היא המפגשים של כל המשפחה אצל ההורים שלי בבית קטן וחם עם המון אהבה ומאכלים מסורתיים של העדה העיראקית.

למדתי בבית ספר מקצועי עמל ברמלה (אז כבר גרנו בשיכונים) ובזמן שירותי הצבאי למדתי מקצועות נוספים בתחום התחבורה (ניהול מוסכים, שמאות רכב, קציני בטיחות בתחבורה) וכן הנדסאי ייצור. בשלב מאוחר יותר עשיתי תואר ראשון במנהל עסקים.

תרופת סבתא ואמונה תפלה

אחת מתרופות הסבתא שעזרה לי מאוד היא כאשר היו לי כאבי אוזניים אמי הייתה שואפת עשן מסיגריה (למרות שלא הייתה מעשנת) ונשפה את העשן לתוך האוזן הכואבת – תוך דקות הכאב נעלם.

אמונה תפלה שאני זוכר: תמיד אמרו לילדים שמי שמצביע באצבע על כוכב שבשמיים, תצמח לו פטרייה כואבת על האצבע (נקראת פלול) וזה היה ממש מפחיד.

השלב החשוב שעיצב את חיי

השלב בו עברתי מנער נאיבי לאדם בוגר עם יכולות משמעותיות: בחרתי להתמקד בצבא ועיצוב אישיותי בשירות בצבא במשך 24 שנים. אחותי שירתה כקצינה בצבא לכן כל נושא הצבא קסם לי והיה לי ברור שאהיה איש צבא כמו אחותי. עם סיום לימודיי בבית ספר התיכון, אחי הגדול רשם אותי ללימודים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה בהיותי בן 16 וחצי. למדתי את המקצוע מכונאות מטוסים ועם סיום לימודיי ביצעתי טירונות בבית הספר הטכני ומיד התגייסתי לצבא עוד לפני גיל 18. עם גיוסי לצבא הייתי אמנם צעיר בגיל, אך בוגר מאוד ורציני מבחינת האישיות שלי. אני חייב לציין כי, הייתי חדור מוטיבציה והתקדמתי מהר מבחינה מקצועית וגם בסולם הדרגות.

השירות עצמו עבר לי בצורה מהנה, אהבתי את הצבא, את המדים ואת העשייה למען המדינה. בשלב מסוים נשלחתי לארה"ב כנציג חיל האוויר למשך שנה ושם למעשה הרגשתי "בעננים" מן הסיבה שהייתי רק בן 23 וייצגתי את המדינה במפעל ענקי שסיפק למדינה מטוסים. לאחר שחזרתי ארצה נשלחתי לקורס קצינים ומשם למעשה בשבילי "השמים היו הגבול". עליתי בסולם הדרגות והתפקידים, עברתי מספר בסיסים בעקבות התפקידים שקיבלתי כנהוג בחיל האוויר. תוך כדי שירותי בחיל האוויר גם למדתי ורכשתי השכלה מקצועית ותעודות שהשתמשתי בהן לאחר שחרורי.

בשנת 1990 פרשתי מצה"ל (בגיל 41) מכיוון שציפתה לי עבודה מעניינת באזרחות בתחום הבטיחות בדרכים (משרד התחבורה). לאחר שנים נוספות במשרד התחבורה פרשתי לגמלאות בשנת 2016, ומאז אני מתנדב פעמיים בשבוע בתחום הבטיחות ונמצא המון עם הנכדים שלי.

החוויות העיקריות משירותי הצבאי מתמקדות באירועים שהיחידות היו חייבות לארגן מופע בכל סיום תקופה ובו למעשה הצגת פרודיה על כל מה שהיחידה/החיילים חוו במשך התקופה שעברה. המופע למעשה הציג אירועים מצחיקים על המפקדים, על החיילים ועל כל דבר שיכל לגרום למוזמנים לצחוק.

הוריי ואחיי

הזוית האישית

סבא חזי: מפגש סבא עם נכד/ה אינו חדש לי לשמחתי, הקשר שלי עם הבנות שלי והנכדים שלי הינו הדוק מאוד המפגשים כמעט יומיומיים כולל מעורבות בבתי הספר, טיולים והמון בילויים כפיים משותפים גם ללא הוריהם.

כמה מילים לסיכום מפגשי "הקשר הרב דורי" בבי"ס "ארגמן" נס ציונה

המפגשים שנערכו בהנחייתה של גב' תמר דוד (מנהלת בי"ס ארגמן) הוסיפו לי מידע נוסף על השואה ממקורות של חברים שחוו את נושא השואה אם זה בעצמם או דרך סיפורי הוריהם או בני משפחה אחרים.

המפגשים שלנו (הסבים והסבתות ונכדינו) במסגרת התכנית היו מדהימים ומרגשים בעיקר משום שכולנו (הסבים והסבתות) היינו באותם חתכי גילאים, מלאי מידע וזיכרונות משותפים שחלקם קשים וחלקם אף מצחיקים. ראוי לציין כי ארצות המוצא שלנו (הנוכחים במפגשים) היו מאוד מגוונות ומכל קשת המדינות שחוו את השואה ובכך, כל אחד מאיתנו חידש לחברים אירועים שונים שהתרחשו בארץ מוצאו.

התכנית הייתה מסודרת מאוד, ומקיפה להפליא. גב' תמר, מנהלת בי"ס "ארגמן" הנחתה והובילה את התכנית בצורה ברורה מאוד עם אורך רוח ותשומת לב לכל אחד מהמשתתפים. על כך מגיע לתמר המון תודה על החוויה המדהימה הזאת.

הנכדה שקד: מפגשים אלו קירבו ביני לבין סבא למרות קשרנו החזק. הטיולים מהקשר הרב דורי מהנים מאוד ואני שמחה מאוד שסבי היה מוכן לבוא לקשר הרב דורי. אנו באמת מבלים יחד כל המשפחה המון ומכיוון שסבי גר בנס ציונה וגם אנחנו אני ואחיי ישנים אצלו המון, אנו קרובים מאוד.