מאגר סיפורי מורשת

סבא זאביק נולד ברומניה בשנת 1932 בעיר ששמה יאש. סבו וסבתו משני הצדדים גרו בכפר לא רחוק משם בשם ציגאנש. להוריו קראו טוביה ואסתר, לטוביה הייתה חנות מכולת. בשנת 1937 הייתה רעידת אדמה גדולה, והבית שגרו בו ניזוק קשה, טוביה ואסתר נאלצו לעזוב את הבית ולחזור לציגאנש. סבא גדל בכפר ונהנה מאוד מחיי הכפר והטבע למשך כמה שנים. לאחר מכן חזרו לעיר יאש, וגרו בלב שכונה יהודית.

בשנת 1939 כשמלחמת העולם השנייה עמדה להתחיל, כבר הייתה שנאה גדולה ליהודים והיה צריך להיזהר ברחובות. היה מאוד מסוכן להישאר לישון בלילה בבית ולכן הם היו ישנים במחסן. המשפחה שילמה לשומר גוי שישמור עליהם. בתחילת 1940 המשפחה עברה לבית אחר ששייך לדודה , ושם הם העבירו את כל ימי המלחמה.

ממזרח ליאש ישב הצבא הרוסי וממערב היה ממוקם הצבא הגרמני שנלחמו אחד בשני. העיר הייתה באמצע וכל יום היו נופלים פגזים שעברו מעל העיר. היה ממש מסוכן להסתובב ברחובות. לא הייתה שום סירנה שמתריעה לפני הנפילה של הפגז. באותם ימים יהודים היו צריכים מאוד להיזהר מהרומנים ששנאו אותם.

רוב היהודים דיברו יידיש בבית, אבל אצל סבא דיברו רומנית. סבא זאביק היה בלונדיני עם עיניים כחולות שדיבר עם ניב רומני טהור. לכן יכול היה להסתובב ברחובות בחופשיות מפני שלא חשדו שהוא יהודי. סבא היה הילד שמקשר בין כל צדדי המשפחה ומעביר מסרים, אוכל וכל מיני דברים שהיה צריך להעביר.

עד שנת 1944 סבא לא הלך לבית הספר ורק לאחר שהרוסים כבשו את רומניה מידי הגרמנים, חזרו החיים למסלולם. סבא והוריו עברו לעיר בירה בוקרשט וסבא למד שם עד כתה ד'. סבא למד בגימנסיה בבוקרשט בתור נער שלוש שנים. הוא התחיל להתעניין בתנועות הנוער הציוניות כמו "ביתר", "דרור הבונים", "גורדוניה", "מזרחי" ועוד.

בשנת 1947 סבא הצטרף לתנוער הנוער "דרור הבונים" אשר ניתן היה לעלות איתם לארץ ישראל. בשנת 1948 סבא נשלח עם עוד ילדים מתנועת הנוער שלו להולנד (בעיר אפלדון) לטובת הכשרה של שנה לפני שעלו לארץ ישראל. לכל תנועה היה ביתן משלה שזה היה המקום בו עבר את ההכשרה. במקור היה זה בית חולים לפגועי נפש אבל כאשר הגרמנים כבשו את הולנד, הם חיסלו את כל החולים והקימו במקום הזה בסיס צבאי. כאשר כוחות הברית (אנגליה, ארצות הברית) נלחמו בגרמנים, הם הצליחו להבריח אותם מהולנד וגם כוחות הברית הקימו בבית החולים הנטוש בסיס צבאי. לאחר שנגמרה המלחמה גם המקום ננטש סופית.

התנועה הציונית, הסוכנות היהודית, הקימה בשנת 1947 את ההכשרה שלה לתנועות הנוער לפני עליה לארץ ישראל. כאשר הכריזו ברדיו על הקמת מדינת ישראל , סבא צעד באמסטרדם עם דגלי ישראל והשמחה הייתה רבה. סבא עלה לארץ בנובמבר 1948. הוא שט לארץ על אוניית מלחמה אמריקאית שנקנתה ע"י הסוכנות ועברה הסבה. בקבוצה של סבא עלו יחד איתו עוד 17 ילדים וילדות.

ראשית הם "נחתו" בבנימינה והתגוררו בצרפים מספר שבועות לפני שהעבירו אותם לגבעת השלושה. צרפו אליהם בהמשך עוד מספר קבוצות מקיבוצים נוספים. בזמן הזה בני הקבוצה לא ידעו עברית וכל אחד דיבר את שפת ביתו. בחברת הנוער היה סדר יום קבוע. בבוקר עבדו חמש שעות ולאחר מכן למדו בצהריים עוד ארבע שעות. לקראת הגיוס לצה"ל רוב החברים התגייסו לנח"ל אבל את סבא זאביק לא גייסו לנח"ל בגלל משקל נמוך שלו ולכן סבא עבר הכשרה בתור איש חבלה במילואים. התפקיד שלו היה להיכנס לבתים של ערבים אשר ברחו מהבית לאחר מלחמת השחרור ולפוצץ את ביתם. בשנת 1950 סבא היה הולך עם הפתילים והנפצים ביחד עם הפלוגה. מיד לאחר מכן הקימו במקום מושב.

בשנת 1958 היו עוד מספר ענפים שהוקמו בקיבוץ כמו מסגרייה, רפת, לול גידולי שדה ועוד, סבא עבד בחשמלייה. היו ארוחות בחדר האוכל וחיי החברה היו בשיאם. בערבי שישי לאחר ארוחת הערב בחדר האוכל תמיד הייתה מסיבה וכל החברים לקחו חלק. בתחילת שנות ה-60 , סבא הצטרף לספנות הקיבוצית. סבא התחיל לעבוד על אוניית הפלמ"ח שעגנה בחיפה. תפקידו היה אלחוטאי והוא למד את שפת המורס, הוא עבד שם עד שנת ינואר 1973. בקיבוץ הקים את מערכת הטלפון הפנימי.

סבא וסבתא הכירו באונייה והתחתנו בקיבוץ . לאחר מכן עבר קורס בביטוח ועבד עד ליציאתו לפנסיה. לשאלתי אם יש חפץ שעבר מדור לדור במשפחה, ענה שאין חפץ אבל הם כן הצליחו להעביר את הערכים של המשפחה לדור הבא.

הזוית האישית

הנכדה אביגיל: הסיפור של סבא היה לי חדש, מעולם לא שמעתי אותו והיה לי מאד מרגש. גם סבא זאביק נרגש מאוד מהתכנית והתהליך שעברנו, כי זו פעם ראשונה שמישהו במשפחה התעניין בחייו.