מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד אברג'יל נולדתי בכפר 'אייט עטאב' שבמרוקו בשנת 1949.

אני זוכר ילדות נעימה. למדתי ב"חדר" עד שעליתי ארצה בשנת 1956. ב"חדר" למדנו רק תורה ומקצועות קודש. הרבה מעולי מרוקו למדו בבי"ס צרפתי "אליאנס" שהיה בי"ס חילוני. אולם, להוריי היה חשוב שנזכה לחינוך דתי.

ההפלגה לארץ ישראל

בשנת 1956 עלינו ארצה באנייה ירושלים. הכמיהה לעלות לארץ ישראל הייתה חזקה, אצל כל עולי מרוקו, זו הייתה שאיפה טבעית. המסע ארצה היה קשה. היינו שבעה ימים באניה. הגלים הרבים טלטלו אותנו. היינו יחדיו אבא, אמא, סבתא, אחי ואני, והיחד הזה עזר לנו התמודד עם קשיי המסע. הצפיפות באניה הייתה רבה, אבל היה כדאי לעבור מסע כזה ולהגיע לארץ ישראל. הגענו במה שמוגדר "מהאנייה לכפר"- ישירות למושב 'רחוב' שבעמק בית שאן, בתנאים לא תנאים. בתים ללא חלונות, עם קוצים גבוהים, בחודש תמוז החם. קיבלנו בית סוכנות עם מיטות ברזל, וכל המשפחה גרה יחדיו.

הדרכון איתו עלינו ארצה

למדתי בבי"ס 'ביכורה' מגיל שבע עד כיתה ח'. היה לי ניסיון קצר של לימודים ב"כפר הרואה", אך עזבתי וחזרתי למשק של הוריי, כדי לעזור להם בחקלאות. היו לנו רפת ודיר כבשים. גידלנו סלק, סוכר ועגבניות. אני רעיתי את הכבשים, והיינו שותפים מלאים בפרנסת הבית.

בשנת 1962 כשהייתי בן שלוש עשרה חגגתי בר-מצווה.

בגיל שבע עשרה התחתנתי עם סימי ונולדו לנו חמישה ילדים חמודים מאוד.

מעבר להיותי חקלאי המגדל גידולי שדה רבים כגון: בצל, תפו"א, עגבניות, חממות וכו', עסקתי רבות בצרכי ציבור כעוזר שר הפנים, כמנכ"ל הרווחה בהסתדרות, וכרכז מוניציפלי במועצה האזורית עמק בית שאן.

זיכרונות ילדות מהחגים בבית אבא

כשהייתי בן שלוש למדתי 'בחדר'. אני זוכר שהמלמד היה מורח בדבש את האותיות, שהיו מוטבעות בלוח עץ, ונותן לנו ללקק את האותיות, כדי שנחוש את קווי המתאר שלהן, וכך הן יחרטו לנו במח.

מנהג נוסף בשבועות, היה שמי שנפל בגורלו לקרוא את הפסוק האחרון ב"אזהרות", שופכים עליו טונות מים, ובתמורה הוא היה מתחייב להכין ארוחה לכולם. חשוב להבהיר שבמרוקו לא היו מוצרי חלב. כל קהילה ע"פ מיקומה הגאוגרפי נהגה מנהגים אחרים.

שעות הפנאי

בשנים האחרונות אני בעיקר סבא. יש לי תחביבים רבים כמו שירה ופיוט (רוב הזמן שימשתי כחזן ופייטן בבהכ"נ במושב רחוב). אני אדם חברותי שאוהב מפגשים חברתיים, וזה ממלא את סדר יומי, בנוסף לנכדים היקרים כמובן.

אני מודה להוריי היקרים שנטעו בי את אהבת התורה והותירו בי מורשת ערכים עמוקה.

הזווית האישית

סבא דוד: אני מאוד מרוצה מהתוכנית, זו יוזמה מבורכת ודבר שלא היה בעבר, וחובה שיהיה כדי שהדורות הבאים יידעו מה עבר על עם ישראל, וילמדו על המסורת שלנו. מה התרחש בחו"ל ואת כל ההיסטוריה שלנו, וישמעו זאת מאתנו וילמדו דרך הסיפורים שלנו.

הנכדה אוריה: התחברתי מאוד לפרוייקט של הקשר הרב דורי. למדתי על המשפחה שלי, ועל הסבים שלי בילדותם.

החברה שירה: נהנתי מאוד להקשיב לסיפור העלייה של סבא דוד, סבה של חברתי אוריה, לשמוע על מנהגים מיוחדים שלא הכרתי, ועל סיפור העלייה של דוד.