מאגר סיפורי מורשת

שמי אשר עמית נולדתי בגרמניה, בשנת 1933, בעיר המבורן. שם משפחתי היה "פרוינד" וכשעלינו לארץ עברתו את שם המשפחה לעמית. (פרוינד בגרמנית פרושו חבר, עמית). בגיל שנה עליתי לארץ וגדלתי בעיר עפולה, אני לא זוכר מגרמניה כלום בגלל שהייתי תינוק. בעיר המבורן התגוררו משפחתי ובן דודי מצד אמא שלי, שאר משפחתי התגוררה בפולין. בשנת 1933 עלה היטלר לשלטון. למי שהיה שכל ברח לארץ או למקום אחר בעולם, ומי שלא עלה לארץ ונשאר בגרמניה ככל הנראה לא שרד.

בהמבורן התגוררה קהילה גדולה של יהודים,  בערך 2500 אנשים בקהילה. לאבא שלי היה עסק של חנות של מוצרי חשמל וגז, ואמא שלי היתה עקרת בית. המצב הכלכלי שלנו היה טוב.

המשפחה של אבא היתה דתית, מאוד. אבא שלי לעומת זאת היה נחשב "שייגץ" של המשפחה (לא דתי) והוא הלך ללמוד חשמל, ובגרמניה היתה לו חנות למוצרי חשמל וגז. אבא שלי היה ציוני, שחלם לעלות לארץ והוא הרגיש שמשהו מתבשל בגרמניה. כשהיטלר התחיל את המלחמה, השמדת הגזע היהודי, ברחנו אני, אחי הגדול והורי, נמלטנו דרך איטליה שם עלינו על אונייה, הגענו לחיפה ומשם עברנו לעפולה. ידוע לי שכמה בני דודים (מצד אבא) נשארו בגרמניה, אך לא ידוע לי מה עלה בגורלם.

הילדות שלי בארץ הייתה מצוינת, מבחינה כלכלית חיינו טוב. עפולה היה מקום מצוין לגדול בו, עיירה קטנה, לא היינו סוגרים דלתות אפילו, כמו בקיבוץ. אבא קנה מגרש ובנה בית וגרנו שם בטוב. הייתי בגן ילדים בעפולה, בית ספר עממי, ובגיל העשרה עזבתי את עפולה ואני ועוד כמה חברים עברנו לחיפה, גרתי לבד בחיפה, הייתי מאוד עצמאי.

אני לא כל כך יודע את השפה גרמנית. בבית ההורים שלי דיברו גרמנית, כדי שאני ואחי לא נבין מה הם מדברים. בישראל, אבי הקים ופתח חנות בעפולה של מוצרי חשמל ואינסטלציה (בדומה לגרמניה) ואמי גידלה את הילדים וטיפלה בבית.

בעולם התחילה מלחמת עולם שנייה ובארץ השלטון היה של המנדט הבריטי. בתור נער עבדתי עם אבא במחסן נשק של "ההגנה". היו סליקים (מחבואים) של נשק. היינו מנקים את הנשקים, והיינו מעבירים אותם ממקום למקום כנגד הבריטים. לא ידענו פחד. הצבא הבריטי היה אז בעפולה. השתתפתי במאורעות ובמבצעים לשחרור המדינה. בהכרזת עצמאות של מדינת ישראל בשנת 1948, יצאנו במחול, כל עפולה יצאה לכיכר במרכז עפולה, הייתה שמחה אמתית.

רק לאחר כמה שנים, כשגדלתי, מצאתי מעטפה עם הכתובת של החנות לדברי חשמל וגז שהייתה לאבא שלי, ואז הבנתי שאני ומשפחתי גרנו בעבר בהמבורן שבגרמניה, ההורים לא סיפרו לי שום דבר על זה. בבית לא דיברנו על גרמניה, לא שאלתי שאלות ולא ענו.

הוריי חיו חיים ארוכים וטובים בישראל. אך לצערי, אמי נפצעה קשה בתאונת דרכים, שברה את החוליות והייתה משותקת, עברה לבית אבות ושם היא נפטרה. אבא שלי המשיך לגור בעפולה עד יומו האחרון. הייתי נוסע קבוע בימי חמישי ומטפל בו.

המזכרת שנשארה לי מגרמניה זה תעודת בריאות, תעודות של ההורים והמעטפה של העסק של אבא. אני שומר את המסמך הזה עד היום כמזכרת מההורים שלי. מדובר בפריט מלפני מאה שנה.

לפני הקורונה, עשיתי טיול שורשים וטיילי בעיר שנולדתי בה. הטיול היה נהדר, העיר נשארה היום כמו שהייתה לפני מאה שנה.  האמריקאים בזמן המלחמה לא הפציצו ערים שיש בהם אוניברסיטאות. נסעתי עם המשפחה וביקרנו את הבית שגרתי בו, את הרחובות שהיו בזמנו וגם כיום הם קיימים, הרחובות והבתים נראה כפר מקסים, בנויים מלבנים שרופות, ומצאנו גם את החנות של אבא שלי שלמה לגמרי, ועם הכתובת על החלון ראווה שנשאר מלפני מאה שנה.

מסר שסבא היה רוצה להעביר לי: שאני ילדה אהובה ושתמיד אני אמשיך להיות כזאת כל הזמן

הזווית האישית

הנכדה נועה: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור של סבא, שלי וגיליתי המון דברים חדשים על סיפור החיים שלו. היה מרתק.

סבא: היה לי נהדר נהניתי מאוד והיה פנטסטי.