מאגר סיפורי מורשת

שמי אליהו קנדוב, נולדתי בעיר טשקנט באוזבקיזטן בשנת 1947.

אבי מיכאל נולד בשנת 1920. גם הוא נולד בעיר טשקנט הנמצאת באוזבקיסטן. הוא היה מורה בבית ספר. בשנת 1940, בעקבות מלחמת העולם השנייה, גייסו אותו לצבא ברית המועצות להילחם בגרמנים. לאחר שהוא נלחם בחזית הוא נפצע ברגלו, ומשדה הקרב הוציאו אותו לטיפול שנמשך שנה. לאחר הטיפול קבעו שהוא לא כשיר למלחמה ושחררו אותו. הרגל הפצועה הייתה קטנה מרגלו השנייה ב-2 ס"מ. בשנת 1946 הוא התחתן עם אמי שושנה, אשר נולדה בשנת 1926. כשהייתי בן 16, אמי נפטרה ממחלה קשה, בגיל 37.

אני גדלתי ולמדתי בטשקנט. אהבתי לשחק כדורגל, קלאס, חמש אבנים, גולות, גוגואים, מחבואים, תופסת, כדורעף, ועוד הרבה משחקי ילדות. בנוסף אהבתי לשחות, לקרוא ספרים ולעזור להורים בעבודות הבית, לטייל ובעיקר להיות בחוץ.

לאחר הלימודים עבדתי בתור קונדיטור. כשהייתי בן 25 הכרתי את אשתי צביה, ובשנת 1969 התחתנו. מאז ועד היום אנחנו נשואים באושר. בטשקנט נולדו לנו שלושה ילדים: אבי, אלה ורובי.

כשבני הקטן רובי היה בן 40 יום, עלינו לארץ בשנת 1979. העלייה הייתה קשה, המטרה הייתה לצאת ממסך הברזל ולהגיע לארץ ישראל. אחרי הרבה קשיים, אישרו לנו לעלות לארץ. בשנים הראשונות בישראל היו לנו קשיים כלכליים, קשיים עם השפה ועוד. עם הזמן למדנו את השפה, התחלנו לעבוד והכל הסתדר. בגיל 33 הלכתי לעשות מילואים בצבא, במערת המכפלה, בקברי אבותינו. אחרי השחרור הייתי אזרח עובד צה"ל עד הפנסיה. במהלך כל התקופה הזאת אני ואישתי גידלנו את ילדינו. כל אחד מהם גדל והקים משפחה משלו.

כיום אני פנסיונר, נשוי לאישתי צביה. הרבה פעמים אני ומשפחתי נפגשים, אנחנו מטיילים, מדברים, צוחקים ובעיקר עושים כיף.

הזוית האישית

הנכד לירן: החוויה הייתה טובה, למדתי דברים חדשים על סבא, היה מאוד כיף לדבר איתו ולהקשיב לו.

סבא אליהו: היה לי מאוד כיף לדבר עם הנכד שלי ולספר לו את סיפור חיי. נהניתי לעשות איתו את העבודה והיה לנו זמן איכות ביחד. חשוב מאוד שהדורות הבאים של המשפחה ידעו את ההיסטוריה של משפחתם.