מאגר סיפורי מורשת

ביום כיפור בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, צמנו והתפללנו בבית כנסת, כאשר גייסו אותנו בפתאומיות למלחמה בצו 8… כל אחד מאתנו נסע באוטובוס אחר לאוגדה שלו, אני גויסתי לאוגדה 210, שם הפנו אותנו למחנה דוד בחיפה ומשם לרמת הגולן. אנחנו היינו בגדוד הקשר, שמטרתו הייתה להקים את כל מערך הקשר. באותה התקופה לא היו טלפונים כמו של היום אלא רק טלפונים קוויים, לכן היינו צריכים למתוח חוטים מאוהל לאוהל, מפלוגה לפלוגה, ממוצב למוצב. עשינו זאת תחת הפגזות קשות של הסורים. הפגזים קרעו לעיתים את חוטי הקשר.

בנוסף, היינו אחראים על חלוקת הדואר מגדוד לגדוד ומפלוגה לפלוגה. נסענו ברכב מגויס פולקסווגן "סיפולוקס" (קראנו לו כך בגלל הרעש שהשמיע), וכך עברנו וחלקנו מנות קרב או דואר. תוך כדי ההפגזות, בדרך היינו רואים מראות זוועה: ג'יפים, חיילים שרופים, טנקים סורים… חשבתי שאני הולך למות, אך מישהו היה צריך לעשות זאת יום יום בוקר, צהריים, ערב, לפני החשיכה. אני יודע שחברינו דאגו לנו. חילקנו גם מנות קרב. בתוך מנת הקרב היו שתי קופסאות של סרדינים, לוף, קפה, תה, חלווה, ושימורי פירות, וזה היה צריך להספיק ל- 8 עד 16 חיילים.

לעתים קרובות היו אזעקות, סירנות, החיילים היו מפעילים את האזעקות והיינו נשכבים על הקרקע. ביצענו גם שמירות, היינו צריכים לשמור על האוהלים שלנו ושל חיילי המבצעים והמודיעין. החיים לא היו קלים והיה קור אימים. באיזשהו שלב הביאו טבחים עם מטבח נייד.

איך היה לקבל את המלחמה בהפתעה ביום כיפור?

״המלחמה באה בהפתעה וזה היה אסון. אני עוד הייתי צעיר, רק בן 23-22 ורק השתחררתי מהצבא. ההורים היו מאד מודאגים, כי לא היו טלפונים ניידים, כדי לדבר עם ההורים, הייתי צריך ללכת למרכזייה ומהמרכזייה לחייג להוריי… תמיד היה תור ענקי.

זה בעצם מה שאני זוכר  אבל אמרתי לעצמי – אלון אתה עוד צעיר, תהיה חזק!״

הזוית האישית

אלון: אני נורא נהניתי מהילדים. אני אוהב אותם ואני מאחל להם הרבה הצלחה ובריאות בחיים ושיהיו ילדים טובים.

עופרי: התכנית הזו הייתה כיף וגם לימדה אותי דברים חדשים, אלון הוא בן אדם נחמד ומעניין.

נבו: היה לי מהנה לשמוע את הסיפור של אלון ושמחתי להכיר אותו.

יעקב: שמחתי מאוד מהתכנית הזו, נהניתי להכיר את אלון.