מאגר סיפורי מורשת

שמי איציק יוגב, נולדתי בחיפה, בינואר ,בשנת 1954.

אימי לאה עלתה לארץ עם משפחתה מפולין לפני מלחמת העולם השניה ב1936. אבי יעקב ברח מפולין בתחילת מלחמת העולם השניה וכל משפחתו נספתה בשואה.

גדלתי בקרית אתא בה גרתי עד גיל שלושים ושלוש, שם גם התחתנתי, הקמתי משפחה ונולדו שלושת ילדי. בגיל שלושים ושלוש עברתי לישוב הקהילתי גילון שם אני גר עד היום.

סיפורה של תמונה

התמונות צולמו במסיבת חנוכה, בגן בקרית אתא, העמידו אותנו הילדים כחנוכייה כשלכל אחד נר על הראש. כולנו עמדנו וחיכינו שהצלם יצלם את התמונה. אני זוכר שהייתי צריך מאוד מאוד מאוד פיפי, וביקשתי מאימא שלי ללכת לשירותים, אמא לא הסכימה וביקשה שאחכה שהצלם יסיים לצלם. חיכיתי וחיכיתי, התאפקתי ועד שהצלם צילם כבר לא יכולתי להתאפק יותר.

חנוכה בגן סבא איציק דצמבר 1958

בתקופתי לא היתה חטיבת ביניים, בית הספר היסודי נמשך מכיתה א' עד ח'  ולאחר מכן ישר עולים לתיכון. בתיכון למדתי בחיפה בבית ספר מקצועי בסמ"ת, שם למדתי במגמת הנדסת מכונות. לאחר סיום כיתה י"ב ובחינות בגרות, המשכתי ברצף לכיתות י"ג ו-י"ד לתואר הנדסאי מכונות.

בכיתה ח' קניתי את המצלמה הראשונה שלי ואז התחיל העיסוק בצילום שמלווה אותי עד היום. בכיתה ט' הכרתי את זוגתי שוש, בגיל שש עשרה הפכנו לחברים לחיים.

את שירותי הצבאי התחלתי בגיל עשרים עקב הלימודים לתואר הנדסאי, לכן "הפסדתי" את מלחמת יום כיפור בה לחמו, נפצעו ואף נהרגו חלק מחברי. במהלך שירותי הצבאי התחתנתי עם אישתי.

את רוב חיי המקצועיים עברתי ברפאל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה),שם עסקתי בתחום האופטיקה, אלקטרואופטיקה והלייזרים . לפני כשנתיים פרשתי לגמלאות ומאז אני נהנה מהחיים, התחביבים והמשפחה המורחבת.

חלום שמתגשם בימים אלה, להעביר את אהבת הצלילה והעולם התת ימי לנכדיי. החלום אפילו מתגשם בשנים האחרונות, כשלושה מנכדיי כבר עברו קורס צלילה. שניים אחרים [ עברו צלילת התנסות ומחכים בקוצר רוח לגיל שתיים עשרה, בו יוכלו  לעבור קורס צלילה וכך נהיה משפחה של צוללנים ואוהבי ים וטבע.

הזווית האישית

הראל: הזווית האישית שלי זה שהיה לי ממש כיף ולא היו מספיק ימים לעשות את תוכנית הקשר הרב דורי.

סבא איציק: שמחתי להיזכר בתקופת ילדותי או להשוות אותה עם הילדות של נכדי והנוער של היום.