מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בנימין בקפן – ממקימי קיבוץ עין גדי

סבי מברך אותי בחגיגות בת המצווה שלי
סבי וסבתי בנימין ונחמה ביום חתונתם
סבא התמקד בעבודה קשה ופרנסת המשפחה

שמי ליהיא, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה אל מאגר המורשת סיפור תיעוד אודות סבי, בנימין בקפן, ממקימי קיבוץ עין גדי.

סבי, בנימין, אביו של אבי, נולד ב- 18 לינואר 1938 בחדרה, בבית יולדות בכפר ברנדס. שם המשפחה – בקפן ובאנגלית Bakfan. זהו שם די נדיר וככל הידוע לנו רק סבי – בנימין, אבי – שי ודודתי – מלי נושאים שם זה. מוצאו של שם משפחה זה הוא בפולין, שם נולד סבי מצד אבי. שם זה נקרא על שם העיסוק שהיה ככל הנראה של משפחתו בעבר הרחוק, התרגום של השם הוא סיר-פלא (בגרמנית) (באקו-פן =תנור אפייה), מה שמלמד על כך שהעיסוק המשפחתי היה בתחום האפייה.

בנימין גדל בשכונת אפרים שבחדרה. הוא גדל כבן יחיד בצריף קטן וצנוע. הוריו עלו מפולין בשנת 1935 לפני מלחמת העולם השנייה בגלל ציונות. הם עלו לארץ בעלייה בלתי לגלית באונייה. הייתה זו תקופת המנדט הבריטי בישראל. בחיפושם אחר מקור פרנסה נודע להם שיש צורך בכח עבודה באזור הצפון ולכן הם עברו להתגורר בחדרה, שם הוא עבד כבנאי אצל האנגלים במחנות צבאיים.

תקופת ילדותו הייתה תקופת הצנע, היה מחסור במזון, התושבים רכשו את מזונם באמצעות תלושי אוכל ועל כן הם חיו מאוד בצמצום ובהסתפקות במועט. כשהיה בכיתה א' אמו נפטרה ממחלת השחפת אחרי תקופה ממושכת בה הייתה מאושפזת בבית חולים. לאחר מותה סבי נשלח לפנימיה למשך מספר שנים כי לא היה מי שידאג ויגדל אותו כראוי. כשהיה בן עשר אביו התחתן שנית והם עברו להתגורר ברחוב רחש במרכז חדרה. ולאחר קום המדינה הוריו היו בעלי קיוסק בחדרה.

את לימודי בית הספר היסודי הוא למד בבית ספר ארלוזורוב בחדרה ולאחר מכן בתיכון למד באורט נתניה. הוא שיחק כדורסל מגיל 8 עד גיל 18 ואף היה חלק מנבחרת "הפועל חדרה" בכדורסל. גם בבית הספר גילה כישורים ספורטיביים יוצאי דופן בריצה והיה חלק מנבחרת האתלטיקה קלה בבית ספר אורט. כשהיה בכיתה ד' הצטרף סבי לתנועת הנוער העובד והלומד שהייתה שונה מאוד מתנועות הנוער של ימינו. בתחילה היה מספר שנים כחניך ומכיתה ט' – י"ב שימש כמדריך. פעילות התנועה לא כללה רק מפגשים חברתיים בין חברי התנועה, אלא גם הקמה של קיבוצים בישראל – קבוצות הקמה אלו נקראו "גרעין". בגיל 18 חברי התנועה וסבי ביניהם התגייסו לנח"ל – נוער חלוצי לוחם, שהיווה המשך של פעילות תנועת הנוער. הוא עבר שבעה חודשי טירונות, לאחר מכן עברו לקיבוץ עין גדי להיאחזות והקימו שם מבנים וצריפים. סבי לקח חלק פעיל מאוד בפעילות זו והיה חלק מהגרעין שהקים את קיבוץ עין גדי. הגרעין מנה 60 גברים צעירים בעלי כוח פיזי אשר סייעו בהקמת התשתית של הקיבוץ. כחלק מהפעילות הוא גם לקח חלק בסלילת הכביש מסדום לעין גדי.

לאחר מכן, כחלק מההכשרה היה על סבי להמשיך את שירותו הצבאי והוא שירת בגדוד 50 בצנחנים ואף עשה קורס מ"כ (מפקד כיתה). בתפקידו הוא היה מקלען. יום אחד, במהלך תרגיל צבאי גדול, הפגיזו בטעות את חבורת הלוחמים והוא ביניהם ובגלל טעות זו הוא נפצע ושמיעתו נפגעה עד היום. לאחר הפציעה לקחו אותו לבית חולים "שנלר" בירושלים. באותה עת סבתי נחמה שירתה כחיילת בבית החולים ושם הכירו. סבי ניסה לגייס בנות לגרעין מכיוון שרוב המתנדבים היו גברים והיה מחסור במתנדבות. סבתי הסכימה והם עברו להתגורר בעין גדי עם יתר קבוצת המייסדים.

בט"ו באב 1960 הם נישאו בנחל דוד, בסמוך למעיינות. הייתה זו חתונה מיוחדת אך צנועה, הביגוד היה מאוד פשוט וצנוע ולא היה כסף רב להשקיע בהפקת האירוע – בשונה מהמקובל היום.

הם בילו בעין גדי שנים מאוד קשות עם הרבה עבודה פיזית והתמודדות עם קושי רב. נולדו להם שתי בנות: ענת ואורלי. גידול הילדים באותה עת בקיבוץ היה מאוד שונה מהיום, מאחר וההורים נדרשו לעבוד שעות מרובות, הילדים גדלו בבתי ילדים ולא עם ההורים. ההורים יכלו להיות עם ילדים במשך שעה ביום בלבד. סבי וסבתי לא יכלו להתמודד עם המציאות הזו של גידול הילדים והם החליטו לעזוב את הקיבוץ ולעבור להתגורר בחדרה ליד משפחתו של סבי. הם עברו להתגורר במרכז העיר ובהמשך נולדו להם עוד שני ילדים – מלי ושי (אבא שלי).

סבי למד הנהלת חשבונות מתוך מטרה למצוא עבודה בבנק. במקביל עבד כרכז בשבט צופים חדרה במשך שנתיים ויישם את כל ניסיונו העשיר בתנועת הנוער. כשהחל לעבוד בבנק גילה כי יש ביקוש גבוה לעובדים בתעשייה ובשל כך השכר המוצע גבוה הרבה יותר. דרך חברים מכיתתו שעבדו במפעלי נייר חדרה הוא מחליט לעבור לעבוד שם, ומתחיל בתפקיד במסגריה. סבי עבד ב"מפעלי נייר חדרה" במשך 41 שנה. הוא התקדם לאורך השנים לתפקידים ניהוליים עד ליציאתו לגמלאות בשנת 2002. אבי גם עבד בחופשי הקיץ ולפני הצבא במפעלי נייר ואהב לבוא לשם ולהיות עם אביו במקום העבודה.

כיום, סבי בן 85 אבל צעיר מאוד ברוחו ואף במראה שלו, ומאז יציאתו לגמלאות הוא מקדיש מזמנו הרבה לבני המשפחה וגם מטפח את התחביבים שלו. הוא מקפיד מאוד לשמור על כושר, מתאמן כמעט מדי יום בחדר כושר ורץ לפחות 5 ק"מ בכל אימון. הוא צלם מוכשר ביותר שאף פעם לא אומר "לא" כשמבקשים ממנו לצלם את בני המשפחה. אהבתו הגדולה ביותר היא צילומי פרחים ונופים ובזכותו יש לכולנו הרבה תמונות ומזכרות מן העבר. סבי אוהב מאוד טיולים ברחבי הארץ וגם בחו"ל ופעמים רבות הוא מתלווה לנכדים לטיולים במסגרת בית הספר ותמיד מגלה עניין ובקיאות בידיעת הארץ. יש לו דעה על כל נושא בעולם והוא אוהב דיונים פוליטיים ותוכניות אקטואליה והוא צופה בחדשות מספר פעמים ביום.

סבי גדל כבן יחיד ומאחר והתייתם מאמו בגיל צעיר כל חלומו היה שתהיה לו משפחה משלו גדולה וחמה והוא הצליח להגשים את חלומו. נולדו לו ארבעה ילדים, אבי שי הוא בן הזקונים, יש לו 12 נכדים ו- 14 נינים (ועוד שניים בדרך). השנה מלאו לסבי 85 שנה וחגגנו לו את זה במסיבה גדולה עם כל המשפחה המורחבת, הנכדים והנינים.

המסר של סבא בנימין לדור הצעיר – הצטרפו לתנועות הנוער!! תנועות הנוער אמנם שונות היום מאלו של שנות הקמת המדינה, אך גם כיום הן משמשות מסגרת חברתית, ציונית המלמדת את הנוער ערכיות, אהבת המולדת והזולת, נתינה לאחר ומעניקה לילדים הרבה חוויות וטיולים להכרת ואהבת הארץ.

הזוית האישית

ליהיא הנכדה המתעדת: סבא מאוד התרגש שבחרתי לתעד את סיפור חייו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, חייו העשירים ומלאי העשייה שתרמו לראשית הקמת המדינה עניינו אותי מאוד. הוא שמח לשתף אותי ולספר לי על פרטי ילדותו. אני מאוד נהניתי לשמוע את סיפורו האישי של סבי, היה לי מאוד קשה לשמוע על ילדותו הקשה ועל התייתמותו מאמו. קשה לי מאוד לדמיין את עצמי עוברת את כל מה שעבר במהלך חייו, הוא עבד עבודה קשה וניכר היה שוויתר על חלומות אישיים והתמקד בעבודה קשה ובפרנסת המשפחה בגלל מחסור באמצעים כלכליים באותה תקופה ועל כך אני מלאת הערכה כלפיו.

סבא מברך אותי בבר מצווה שלי

תמונה 1

מילון

נח"ל - נוער חלוצי לוחם
גרעין נח"ל הוא מסגרת שיתופית היוצאת מתנועות הנוער וארגוני הנוער ונתמכת על ידי הצבא ותנועות הנוער, במסגרתו בני ובנות הגרעין משרתים בצבא במסגרת הנח"ל בשילוב עם משימות חברתיות. המונח גרעין מקורו בתנועות הנוער בטרם הקמת המדינה. הכוונה לקבוצת שמיניסטים המיועדים להגשמה משותפת בדרך כלל במסגרת התיישבותית, אולם כיום ההגשמה ניתנת במשימות מגוונות בהתאם לצורכי החברה הישראלית ובבסיסה עומדת התפיסה כי הפעולה כקבוצה מהווה כוח משמעותי על פני פעולה של אדם בודד.

בתי ילדים בקיבוץ
לינה משותפת בבתי ילדים/ תינוקות הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים בארץ ישראל עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו

ציטוטים

”הצטרפו לתנועות הנוער - גם כיום הן משמשות מסגרת חברתית, ציונית המלמדת את הנוער ערכיות, אהבת המולדת והזולת, נתינה לאחר ומעניקה לילדים הרבה חוויות“

הקשר הרב דורי