מאגר סיפורי מורשת

שמי אליה אהרון, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להשתתף בתכנית עם סבי מנשה כהן ולתעד את סיפורו.

סבא מנשה מספר על העלייה ב"מבצע עזרא ונחמיה" 

"נולדתי בשנת 1942 בגדאד. ילדותי עברה עלי שם עד שמלאו לי תשע שנים. בשנת 1951, עלינו מעיראק לישראל עליתי מבצע "עזרא ונחמיה".  זו הייתה העלייה  הגדולה של כל עולי בבל. העלאת יהודי עיראק לישראל במהלך שנות ה-50. המבצע  נקרא על שמם של עזרא ונחמיה, מנהיגים יהודים בבבל ובארץ ישראל בתחילת תקופת הבית השני.

גרנו במעברה קריית אונו. בשנת 1952, הלכתי לקיבוץ חפציבה, שם הייתי בערך כשנה וחזרתי למעברת קריית אונו. אחר כך עברנו לרמת גן. ברמת גן למדתי עד כיתה י', עשר שנות לימודים ובגיל הגיוס, התגייסתי לצבא, לשירות חובה בגולני. לאחר השחרור מצה"ל, המשכתי לימודי בתעשייה האווירית.

לאחר שעלינו לארץ, כמו שסיפרתי העבירו אותנו למעברת קריית אונו. המגורים במעברה היו באוהלים, בתנאי מגורים קשים, לאחר מכן עברנו לצריף ואבא שלי קנה עז, כדי שיהיה לנו חלב לשתיה. במשך כמה שנים היו לנו גם תרנגולות ובגינה גידלנו גם ירקות. כך היינו מגדלים ואוכלים את מה שגידלנו. אחר כך כשעברתי לקריית אונו, הייתה לי ילדות כיפית, שיחקתי מלא משחקים עם החברים כמו למשל במחניים ועוד. לאחר מכאן עברתי לרמת גן, גם משם  יש לי זיכרונות ילדות טובים ומהנים. הייתי חבר בתנועת נוער הצופים ובנוסף הייתי ספורטאי ועסקתי הרבה בספורט. אני זוכר שבילדותי היינו הולכים לירקון. בעבר לא היה שם פארק ירוק, אלא היה רק נחל שבו אפשר היה לשכור סירות, מה שהיום כבר אין. היינו הולכים גם לים בתל אביב לחוף בגורדון ומשחקים במטקות בעיקר ובכדורגל".

תקופת הקורונה

סבא מספר שתקופת הקורונה היא דבר לא פשוט. הוא היה צריך להתמודד  עם תקופה קשה זו, מאחר וכמעט שלא יצא מהבית והיה לו כל הזמן חשש לחיים שלו ולכן פחד להסתכן. אנחנו בני המשפחה, הילדים והנכדים, באנו לבקר אותו.

מאכל הקובה – הוא מאכל משפחתי, שהמתכון עובר מדור לדור

המאכל במשפחתי הוא קובה יש כמה סוגים של תבשיל הקובה. אני בחרתי להביא לכם את המתכון של קובה סלק

המתכון: חצי קילו בשר טחון (כתף 69, בצל אחד קצוץ. תבלינים: חצי כפית מלח, חצי כפית פלפל שחור, פפריקה חריפה ומתוקה לפי העין, כף בהארט של קובה. פטרוזיליה או כוסברה, להוסיף נענע ולימון לרוטב וסלק קצוץ.

 הקובה סלק המשפחתי שלנו

התמונה הזאת היא של מאכל משפחתי מסורתי בקרב העיראקים שקוראים לו קובה סלק

זה בין המאכלים האהובים עליי בעדה והוא ממש טעים, זה בעצם כמו בצק סולת ובתוכו בשר מתובל אני אישית אוכל אותו עם אורז אבל אפשר גם בלי כלום.

הגעגוע שלי הוא לתקופת הילדות שלי, לזמנים הטובים, שהיו לי כשהייתי ילד. הייתי משחק עם חברים ושיחקתי את כל המשחקים ששיחקנו בהם בעבר.

סרטו המועדף על סבא מנשה כהן – שירה של נעמי שמר

במקום סרטון סבא העדיף לבחור שיר שהוא אוהב. סבא בחר את השיר "ירושליים של זהב" של נעמי שמר. הוא בחר בשיר זה, כי הוא מזכיר לסבא שלי את התקופות בהם הוא לחם במלחמת ששת הימים כששיחררנו את ירושלים.

הזוית האישית

אליה: אני רואה את סבא שלי כבן אדם עם ראש על הכתפיים. בן אדם, שחווה הרבה בחיים וצבר חוכמת חיים. אפשר להתעייץ איתו בהרבה תחומים.

סבא  מנשה: סבא מסכם את החיים שלו וההיסטוריה כחוויה שהוא היה צריך לצבור וככיף אחד גדול שמגיע רק פעם אחת לכל בן אדם בחיים. לפעמים יש קשיים, משברים ופחדים, אבל מתמודדים עם הכל ומגיעים הרגעים השמחים, שבשבלם סבא אומר, שרק בשבילם שווה לחיות.