מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכה גולד. נולדתי בכפר שמריהו, גרתי שם במשך שש שנים. הבית היה עם שני חדרי שינה, הול, מטבח, מקלחת ושירותים לחוד. גרתי ליד המרכז המסחרי בו היו מכולת של הרמן, כלבו, חנות לכלי חקלאות ובנייה של קמניצר, על יד מחסן התערובת המרכזי של הכפר וליד המחלבה. השכנים היו משפחת ברנהיימר, מילר, מנדלסון והרמן, הסתדרנו איתם מצויין.

עברתי לבן-שמן, כפר ילדים, למשך שנתיים. המחנכת הייתה סוניה, היו הרבה ילדים ושם גרתי בחדר אחד, גרתי שם לבד בחברת הילדים שהיו בפנימיה, בלי ההורים. אחרי שנתיים עברתי לפנימית כפר הנוער הדסים. לפנימיה זו הגיעו הרבה ילדים ניצולי שואה ששיקמו את חייהם לאחר עלותם ארצה.

הדסים היה כפר נוער חקלאי, וקבוצות הילדים היו בנות 35 – 40 ילדים בקבוצה, כל קבוצה גרה בבניין נפרד ובו אגף בנים ואגף בנות המחוברים ביניהם מקלחת ושירותים נפרדים, ומרפסת גדולה ביניהם. אמי הייתה באה אחת לחודש וחצי-חודשיים לביקור, ואני הייתי נוסע אחת לחודש-חודש וחצי לבקר את הבית. בשלב זה כבר עברנו לגור בנוף ים, ולכן את החופשות מהדסים העברתי בנוף ים.

בהדסים עבדתי באורווה, שם טיפלתי בסוסים, לאחר מכן בדיר, שם  גידלתי, רעיתי וחלבתי את הכבשים. בדיר גם ייצרנו גבינות צאן שונות. בימים אלה בחודש מאי, נערך כנס גדול של קבוצתי מהדסים במלון אכדיה. לאחר מכן חזרתי הביתה לנוף ים עד לגיוס.

הבית בו גדלתי היה בן שלושה חדרים, הול, שירותים ומקלחת, חצר גדולה של 756 מ"ר. בקצה המגרש בנוי צריף בן חדר אחד ובו פינת בישול וצמוד לו, מקלחת ושירותים. בצריף זה גרתי עם אישתי אהובה לאחר החתונה. לאחר המגורים בצריף קנינו בית בהרצליה. בבית זה נולדו ארבעת ילדינו: טלי, רינת (אימא של אורי), תומר ושגיא (על שם שרגא ז"ל, אבא של אהובה). בשנת 1977, עברנו לבית הנוכחי בו אנו גרים, גם הוא בהרצליה. בבית זה גדלו ילדינו עד לצאתם לדרכם העצמאית.

זכרונות ילדות

אני זוכר את גן הילדים מכפר שמריהו ואת הגננת אסתר לקר. היינו משתוללים ומשחקים כל ילדי הכפר ביחד, אני זוכר שהיו רוכלים ערבים שהסתובבו בין הבתים כדי למכור פירות וירקות. אני זוכר את הדרך אל הים, את שדרת השיקמים, את הגמלים ועליהם ארגזים בהם היו מובילים את חול הים לאתרי הבנייה. אני זוכר את דרכי האבן שהקיפו והיו בתוך הכפר. אני זוכר את מחסן התערובת הגדול שבו היינו משחקים בין ערימות השקים וערימות התערובות שבתפזורת. היינו מחפשים את החרובים בתערובת ואוכלים אותם בהנאה רבה. אני זוכר את לול התרנגולות שבכפר ואת כלבת הצייד שלי צ'סטי.

אני זוכר את תנועות הצבא הבריטי באיזור ואת חנייתם בכפר הערבי סידנא עלי (היום הוא נקרא רשף). אני זוכר את ליל הכרזת העצמאות, בו ישבנו ליד הרדיו לספירת הקולות באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל, ואת השמחה הרבה וקולות הצהלה שנשמעו בכל רחבי הכפר עם סיום ספירת הקולות ממנה עלה כי הוקמה מדינת ישראל.

לא הייתי ילד שאוהב ללמוד ויותר אהבתי את החופש והחוץ, הייתי מורד במסגרות ולכן גם נשארתי כיתה ואת כיתה ט' עשיתי פעמיים, למזלי הזכרון הכי טוב שלי היה בתיכון בהרצליה שבו הכרתי את אהובה, רעייתי לה נישאתי ב-16.4.1962.  אני אוהב את ראש השנה, כי זאת תקופה של סיכום שנה ותחילת שנה, חשבון נפש אישי, וחג שקט ללא עינויים מיוחדים.

אני קצין בטיחות בכיר בתעבורה, במסגרת תפקידי אני אחראי קצין הבטיחות בתעבורה וזאת על פי חוק – על כל צי רכב המפעיל מ-40 כלי רכב פרטיים ומעלה, מ-20 כלי רכב מ-4 טון ומעלה, כל רכב המסיע נוסעים בשכר, המוביל חומרים מסוכנים, רכב השכרה ורכב ליסינג החל מהרכב הראשון. במסגרת התפקיד, קצין בטיחות אחראי על טיפול ותקינות הרכב, הטיפול בגורם האנושי, הדרכת הנהגים והנוהגים המקצועיים, להדריך, לעדכן בתקנות, ולחנך למניעת תאונות. בנוסף, אני גם מורה לנהיגה, מנהל מקצועי לבית ספר לנהיגה, מדריך ובוחן מלגזנים, מדריך לנהיגת שטח, מדריך לנהיגה מבצעית ומדריך על מגרש החלקה.

אני מאוד אוהב את המקצוע ומאמין שאני תורם רבות לבטיחות בדרכים במדינת ישראל. בנוסף אני גם קצין משטרה מתנדב ביחידות התנועה של המשטרה, ואני גם מדריך ומרצה מוכר מטעם משרד התעשיה והמסחר, האגף להכשרה מקצועית בנושאי התחבורה, בנושאים שונים במקצועות התחבורה המחוייבים לימוד על פי חוק.

הזוית האישית

אורי הנכד המתעד: נהניתי לתעד את סבי ולהשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. למדתי קצת יותר על סיפור חייו של סבי.