מאגר סיפורי מורשת

שמי שמואל סרוסי. נולדתי בשנת 1949, עליתי עם הוריי ואחי דוד מטריפולי שבלוב כשאני בן שישה חודשים.

למדתי אלקטרוניקה בבית ספר הטכני של חיל האוויר בשנת 1967, התגייסתי בשנת 1969 לחיל האוויר. עסקתי בלוחמה אלקטרונית במשך שש שנים (שלוש שנות חובה ושלוש שנות קבע), כשהשתחררתי מהצבא בגלל הכישרון האמנותי שלי עשיתי עבודות (עץ, מתכת) באופן עצמאי במשך 12 שנים. כיום אני פנסיונר אחרי 32 שנים של עבודה בקאנטרי רעננה כמנהל תחזוקה.

הגענו לארץ בשנת 1949, הוריי אחי ודוד שהיה אז בן שנתיים ואני.

משפחתנו

גרנו זמנית באוהל באזור חיפה "בשער העלייה" ואחר כך עברנו לגור במושב חצב באזור מסמיה. גרנו במושב ארבע שנים ומכיוון שאבי לא התחבר למושב ולעבודה החקלאית, הוא קנה בדמי מפתח צריף רעוע בבני ברק (היכן שהיום מפעל קוקה-קולה), הייתי בן 4. המצב בעיר היה קשה יותר מהמצב במושב מבחינה כלכלית, זה היה בתקופת הצנע, תקופה בה קיבלו פנקס תלושים וניתנה הקצבה מהמדינה של קניית מצרכי מזון במחיר מוזל עם התלושים. הגענו למקרים שלא היה בהישג ידנו לקנות מצרכי מזון ולאבי לא הייתה עבודה קבועה. מצבנו הכלכלי היה מאוד קשה. חלק מהקניות ערכנו במכולת שכונתית. יום אחד החוב במכולת השכונתית הגיע ל10 לירות (1000 גרושים) ולא נתנו לנו יותר לקנות בהקפה מצרכי מזון. בעל הצריף שלנו גר צמוד אל הצריף והיה קשה יום בעצמו, לכן לא יכולנו לבקש ממנו עזרה. באותו יום אני ואחי דוד שיחקנו בחול שבחצר לד הבית וקפץ לנו מהחול מטבע של 25 גרוש. מאותו מטבע הוריי קנו מצרכים לאותו יום, הרגשנו גאווה!

מטבע של 25 גרוש (250 פרוטות)

הזוית האישית

סבא שמואל: נהניתי לעבוד עם נכדתי מיה, למדתי טיפה על מחשבים ולמדתי כמה פער יש בין הדורות.

הנכדה מיה: נהניתי מאוד לעבוד עם סבא ונהניתי ללמוד על העבר של המשפחה שלי. אחרי המפגשים למדתי הרבה יותר ממה שהייתי לומדת בעצמי בבית.