מאגר סיפורי מורשת

סבי מואיז שריקי נולד בעיר מכנס שבמרוקו בשנת 1938.

סבי מספר, כשהוא נולד בעיר מכנס שבמרוקו, המדינה הייתה תחת משטר איסלמי. המשמעות היא שהוא גר ברובע המוסלמי, שבו חיו בדו קיום יהודים וערבים.

סבי למד בבית ספר יהודי. במסגרת הלימודים הוא למד מקצועות רבים, וביניהם גם שפות, וסדר היום בבית הספר, נפרס על גבי שעות רבות. את יום הלימודים הוא היה מסיים בשעות הערב. בית הספר התנהל בתנאים של פנימייה, כך שבבית הספר, הם למדו, אכלו וגם הכינו שיעורי בית. סבי מציין שהמורים הקפידו במיוחד על סגנון הכתיבה, וצורת הכתיבה היוותה קריטריון להתקבל לעבודה, סבי כתב בצרפתית.

סבי מספר על מקרים שבהם, כאשר תלמיד לא הכין שיעורי בית או התחצף, הוא היה מקבל מכות על כף היד מהמורה, באמצעות סרגל/מקל. צורת ענישה נוספת, ניתנה על ידי כתיבה של טקסט, מאה פעמים במחברת השיעורים.

לעיתים, הדרך לבית הספר  הייתה מלווה בהטרדות, והתנכלויות מצד השכנים הערבים. היו מקרים שבהם חבורת נערים ערבים, הייתה רודפת אחרי סבי, וזאת בשל העובדה שסבי חבש כובע, שהיה סימן היכר לעצם  היותו יהודי. בעת המנוסה מחבורת הנערים הערבים, הילקוט של סבי היה נופל וכל תכולת התיק היה מתפזר על הרצפה, סבי חש השפלה ופחד במקרים אלו. סבי מספר על מקרה יוצא דופן, שבו חברו הטוב, שהיה בן גילו, ישן במחסן עם אבא שלו, וערב אחד הגיעו נערים ערבים והציתו את המחסן, שהם ישנו בו, לצערי הם נשרפו בעודם חיים.

העלייה לארץ ישראל –  ומותו של סבא רבא שלי

בשנת 1955 סבי עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והם השתכנו במעברה, התנאים במעברה היו קשים מנשוא, והם נאלצו לחלוק צריף קטן עם שמונה נפשות, הם התמודדו עם תרבות חדשה, שפה חדשה ותנאי מגורים קשים יותר.

אביו שעסק באומנות במרוקו נאלץ לצאת ולעבוד בעבודות שונות, שאינן קשורות למומחיות שלו. כשנתיים מאוחר יותר, אביו יצא כמדי בוקר לעבודה במפעל שבו הוא עסק. באותו בוקר ארור סבי קיבל הודעה כי מנוף פגע באביו כתוצאה מתאונת עבודה. המנוף מחץ את אביו והוא פונה לבית החולים. סבי נסע לבית החולים, בזמן שאביו היה בחדר ניתוח בטיפול נמרץ ,ובזמן ההמתנה, יצא אליו הרופא המנתח חיבק אותו והעביר לו מסר, לפיו אביו מבקש ממנו לשמור על המשפחה. מיד אחר כך סבי קיבל הודעה כי אביו נפטר.

סבי שהיה רק בן תשע עשרה, קיבל עליו אחריות שהוא לא היה ערוך לקחת על עצמו, ולמעשה ביום הזה כבר הפך להיות אבא לשבעת אחיו. כתוצאה מכך, סבי נאלץ לצאת לעבוד בעבודות רבות, על מנת להביא אוכל לכל בני המשפחה, וכמו כן דאג למלא כל מחסור שהיה.

היום כשסבי מסתכל לאחור, ומספר את סיפור חייו, הוא משוכנע שאביו גאה בו, על הדרך שבה הוא מילא את תפקידו.

סבא יעקב טולדנו שהיה אבא של אמו (סבתא רבקה), שימש עבורו כאבא. סבי זוכר איך בגיל חמש הוא היה מתלווה לסבא יעקב, לבית הכנסת, וכיצד סבא יעקב היה מושיב אותו לידו, ומראה לו את מנהגי התפילה. בסיום התפילה, הם היו נוהגים ללכת ולבקר את משפחתו של סבא יעקב, ובכל מפגש כזה סבי היה עטוף באהבה ובממתקים מצד המשפחה. את סבב המשפחות הם היו מסיימים רק לקראת שעת הצהריים, וכאשר הם היו חוזרים הביתה, סבתא ימנה הייתה גוערת בו, שהוא לא הודיע דבר וכולם דאגו. סבי אהב מאוד את סבא יעקב ואת סבתא ימנה, והיה נוהג להגיע אליהם בכל הזדמנות שהוא יכול.

סבא יעקב עסק בהכנת נרות לכנסיות, וסבי זוכר איך הוא היה מבלה עמו שעות במפע,ל וכך למד את רזי המקצוע.

בגיל שישים ושלוש סבא יעקב חלה ונפטר. סבי בילה ליד מיטתו במשך שישה ימים רצופים, לאחר מכן הוא נקבר במכנס.

לפני כעשר שנים בערך, גמלה ההחלטה אצל סבי, והוא, אחיו והדוד שלו, יזמו נסיעה למרוקו, במטרה להביא את עצמות סבא יעקב לקבורה בארץ ישראל. במשך חודשים רבים, שלושתם עסקו באיסוף כספים, מקרב המשפחה, ולאחר שהשיגו את סכום הכסף הנדרש, הם טסו למרוקו, והצליחו באמצעות תמונות, ואנשים מקומיים שזכרו את סבא יעקב, לאתר את הקבר. על ידי מתן שוחד לרשויות המקומיות, הם הצליחו להטיס את עצמות סבא יעקב לקבורה. סבא יעקב נטמן בבית עלמין בצור שלום, ליד סבתא רבקה (אמא של סבי). את טקס הקבורה, הם ערכו לפי ההלכה והייתה התרגשות גדולה במעמד זה. מבחינת סבי זה היה סגירת מעגל, וחובה שהוא לקח על עצמו, לדאוג להביא את סבא יעקב האהוב לארץ ישראל.

חפץ חשוב שעובר במשפחה

במשפחתנו יש חפץ העובר במשפחה שנים רבות. מדובר בדגל עליו רקומים כל שמות ברי המצווה ותאריך לידתם. המנהג החל לפני שנים רבות, עם הולדתו של בן הדוד של אבי, שהיה ילד בר המצווה הראשון בדור זה. מאז בעל הדגל חייב להעביר אותו לחוגג הבא אחריו, ביום חגיגת בר המצווה שלו. בכל פעם שילד חגג בר מצווה, הוא קיבל את הדגל מהחוגג שלפניו, והיה טקס העברת הדגל. בשלב מסוים נגמר הבד של הדגל והיו צריכים להכין חדש, הראשון שזכה להיות רשום הוא מתן (בן הדוד שלי) ומאז הדגל עובר במשפחתנו עד היום.

לפני כשלושה חודשים זכיתי להיות רשום על הדגל, ועשו לי את טקס העברת הדגל. אחותו של סבי סיפרה איך הכל התחיל, וזה הסמל החשוב ביותר של משפחתנו.

מאכל מסורתי במשפחה

ספינג':   הספינג' במשפחה שלנו הוא מאכל המסמל שמחה ואושר. נהוג לאכול אותו בבר מצווה, חינה, עלייה לתורה, התחדשות, במשהו טוב ששווה לחגוג, ולא רק מאכל לחג החנוכה.

מתכון:  1 קג קמח מנופה

2 כפות שמרים יבשים

4 כפות סוכר

3- 3 ורבע כוסות (720-780 מ"ל) מים

רבע כוס (60 מ"ל) שמן

1 כף מלח

שמן לטיגון עמוק.

מערבבים את כל החומרים יחד מתפיחים ומטגנים בשמן עמוק.

ביטוי מיוחד שלמדתי מסבי: " אהוב את אנשיך כמו את עצמך " .

ציטוט שלמדתי מסבי: " אני חייב להביא את סבא יעקב לארץ ישראל למען סגירת מעגל".

הזווית האישית

איתי: נהנתי לשמוע את סבי מספר את הסיפור שלו. גיליתי דברים שלא ידעתי עליו לפני כן.