מאגר סיפורי מורשת

סבא אורי אלטמן מספר את סיפורו של אביו, יעקב אלטמן ז"ל, שהיה מפקד כפר עציון בשנת תש"ח:

ביום כ"ח ניסן תש"ג (3.5.1943) עלתה לכפר עציון הפלוגה הראשונה ובה 10 חברים ושלוש חברות. אליהם הצטרפו 12 חברים מן המחלקה הדתית של הפלמ"ח. הישוב היה נקודה בודדה על הרי חברון.

הוריי: אבי, יעקב אלטמן נולד בצ'כיה ועלה לארץ בצורה לא לגלית והצטרף לקבוצת "אברהם". קבוצת "אברהם" ליד פרדס-חנה, שם חיכה גרעין -התיישבותי לקבלת מקום להתיישבות. אמי, טובה לוי נולדה בגרמניה. עלתה לארץ בשנת 1938 והגיעה לקבוצת "אברהם". לאבי הייתה ארוסה מצ'כיה שהגיעה לארץ באונייה "פטריה". האונייה הופצצה בנמל חיפה ושם מצאה את מותה.

אבי ואמי נפגשו בקבוצת "אברהם" ושם התחתנו. נולדו להם שני ילדים בקבוצת "אברהם", אחי הגדול יהושע (שייע) ואני. בשנת 1944 עלו הורי לכפר עציון ואחרי שנתיים נולד אחי הצעיר יקותיאל (קותי).

אבי כיהן בתפקידים ציבוריים. כשהתחילו המאורעות נשלח לקורס מפקדים והתמנה למפקד כפר עציון. עם הזמן הוקמו עוד שלושה קיבוצים באזור: רבדים, עין-צורים ומשואות יצחק.

עם הכרזת האו"ם ב- 29.11.1947 על הקמת בית יהודי בארץ ישראל, הערבים לא קיבלו את זה, והחלו להתנכל לישוב היהודי. תקפו שיירות, ירו על הישובים הבודדים.

ב- 5/12 הוחלט לפנות את האימהות והילדים לירושלים, לאחר שנמצא מקום לשכן אותם במנזר "רטיסבון" בירושלים. מכתב שכתב סבא יעקב למשפחתו כאשר היו בירושלים:

ב- 11/12/47 יצאה שיירת אספקה לכפר עציון, 4 משאיות ו-26 מלווים. בק"מ ה-15 הותקפה השיירה. לאחר כמה שעות הגיעו האנגלים והפסיקו את האש אך סירבו לקחת את הפצועים וההרוגים. התוצאה של התקיפה היתה 10 הרוגים ו-7 פצועים. מאנשי כפר עציון היו 4 הרוגים, מהם שני אבות, ויתומים ראשונים מכפר עציון.

12/1 – השיירה שחזרה מכפר עציון הותקפה. 2 הרוגים.

14/1 – התקפה ערבית גדולה הראשונה על הגוש. ההתקפה נהדפה באבדות לערבים. למגיני הגוש לא היו נפגעים.

15/1 – לאור ההתקפות על הדרך לכפר עציון הוחלט לשלוח מחלקת חי"ש פלמ"ח מהר-טוב להביא חומרי לחימה ולתגבר את אנשי הגוש, מחלקת הל"ה. החיילים סחבו איתם הרבה תחמושת וציוד והתנהלו בכבדות. לקראת הבוקר התגלה הכוח כשעלה על גבעה באזור. הם נלחמים בקרב גבורה עם מאות ערבים עד שכל התחמושת נגמרת. כולם נהרגים כ-5 ק"מ מכפר עציון. בכפר עציון חיכו למחלקה ולא הבינו למה הם עדיין לא הגיעו. בקרב נהרגו 35 בחורים צעירים שבאו לתגבר את לוחמי הגוש.

21/2 – מתארגנת שיירה גדולה לגוש ומביאה אספקה ו-50 אנשים להשלמת קיבוץ רבדים.

27/3 – מתארגנת השיירה הגדולה של 51 משאיות ומביאה לגוש הרבה אספקה. השיירה התארגנה בחשאיות רבה ולכן לא התגלתה. בדרך חזרה לאחר פריקת הציוד מותקפת השיירה במבואות בית לחם בידי אלפי ערבים שהקימו מחסומים על הכביש. הכביש היה צר מאוד ואי אפשר היה להסתובב ולחזור אחורנית. בראש השיירה היה פורץ מחסומים שהצליח לפרוץ כמה מחסומים אך לבסוף נתקע בלי אפשרות לזוז, לא קדימה ולא אחורה. חלק מהשיירה הצליחו להסתובב ולחזור לגוש. הקרב הסתיים בכי רע. לכוח 14 הרוגים ו-40 פצועים. במשא ומתן על כניעה כשכל הנשק והמשאיות וכן הרכבים המשוריינים נמסרו לבריטים והם העבירו אותם לערבים. אותן מכוניות שימשו לשיירות שהעלו מזון לירושלים הנצורה, ועל כן בהעדר משאיות הופסקו השיירות לירושלים.

ובינתיים, האימהות והילדים חיו בתנאי צפיפות ובמחסור גדול, כשעולה השאלה מי הגוף שדואג ל-60 ילדים ול-90 מבוגרים? כשבכפר עציון כל הענפים מושבתים, הפרות הועברו לקבוצת יבנה. במטעים אי אפשר לטפל, וכפר עציון היה צריך בעצמו לקבלת אספקה. ובוודאי שלא היה מסוגל לספק אוכל לאימהות ולילדים. ובינתיים הם חיו בתנאי רעב.

4/5/48, כ"ה בניסן, התקפה גדולה על כפר עציון והמשלטים מסביב תוך הפגזה עם תותחים ומרגמות ובנוסף טנקים בריטיים, על משלטי הגוש ועל ההר הרוסי. במתקפה הזאת היו לערבים עשרות נפגעים ולכוחותינו 12 הרוגים ועוד פצועים.

אחרי כל התקפה נשלחו מברקים על מנת שימלאו את המחסור בתחמושת, בנשק ובאנשים, אך ההיענות הייתה חלשה אם בכלל ענו, או שלחו.

12/5/48 – הלגיון הערבי בהדרכת הצבא האנגלי החליטו לתקוף את כפר עציון. תחילה תקפו את כל המשלטים סביב כפר עציון כולל משלט ההר הרוסי בתותחים ומרגמות. לאחר קרב עיקש האויב הצליח לכבוש את ההר והלוחמים נסוגו לכיוון כפר עציון. בקרב הזה נהרג מפקד הגוש, מוש, ועוד 22 לוחמים. כפר עציון נשאר בודד ומנותק משאר הישובים. החיילים נשארו כמעט ללא תחמושת. בלילה, אבי, שהיה מפקד כפר עציון, נתן הוראה להעביר את כל הפצועים שלא יכולים להילחם למשואות יצחק ובכך ניצלו 35 פצועים. את הפצועים שלא יכלו ללכת אנשים מכפר עציון ליוו למשואות יצחק ואחר כך המלווים חזרו לכפר עציון. הערבים לא נלחמו בלילה.

ב- 7:00 בבוקר, כמו בכל יום, אבי התקשר לנשים ולילדים בירושלים בהודעה: "הערבים התחילו להפגיז את כפר עציון מכל המשלטים בתותחים, מרגמות וטנקים ואותם מלווים מאות ערבים. והוסיף: "אני יודע שמצבכם קשה, רוחנו איתנה"!

לאחר מספר ניסיונות הצליחו הערבים בליווי השריוניות לפרוץ לכפר עציון, המוקש החשמלי לא פעל, כנראה חוטי החשמל נותקו על ידי ההפגזות. המקלע גם כן נפגע וכוחות האויב נכנסו לכפר עציון. לאור המצב, אבי נתן הוראה לקלקל את הנשק ולהיכנע. האנשים התאספו במרכז הכפר וקיוו שיקבלו את כניעתם. לאחר שצילמו אותם, פתחו הערבים באש מקלעים, רובים, ולמגינים שנישקם פורק לא הייתה אפשרות להשיב מלחמה. חלקם ניסו לברוח אך הערבים רדפו אחריהם. בסופו של הקרב, כולם נהרגו פרט לשלושה בחורים ובחורה אחת, שהצליחו לברוח ובסופו של הקרב הגיעו למשואות יצחק, והבחורה ניצלה על ידי קצין ליגיון. במשואות יצחק שמעו את היריות, ראו את הבתים הנשרפים ומשאיות יוצאות עם שלל והבינו שכפר עציון נפל והודיעו בקשר "מלכה נפלה". בקרב האחרון נהרגו 127 אנשים, ביניהם 22 נשים.

כפר עציון נפל יום לפני הקמת מדינת ישראל.

רק לאחר שנה מהקרב האחרון הוצאו גופות החללים והועברו לקבורה בקבר אחים בהר הרצל בירושלים.

סיפור חייו של יעקב אלטמן באתר יזכור.

במלחמת ששת הימים בה שוחרר גוש עציון מחדש, כפר עציון נכבש מחדש ללא קרב. ב-27.9.1967 שבו ועלו בני כפר עציון ובהם שני אחיי, שייע וקותי לכפר עציון, עזרו לבנותו מחדש ושם והקימו את משפחתם.

הזוית האישית

סבתא שושי וסבא אורי: לנו היה מאוד מעניין. לסבא היה חשוב לספר את הסיפור של כפר עציון במלחמת השחרור. היה לנו נעים לשבת עם נכדתנו אסיף ולכתוב ביחד את הסיפורים המשפחתיים.

אסיף: היה מעניין בקשר הרב דורי, למדתי דברים מהעבר ונהניתי לשמוע את הסיפורים ולהיות עם סבא וסבתא. אני שמחה שהייתה לי את הזכות להיות עם סבא וסבתא בבית הספר ולהיות איתם בזמן משותף.