מאגר סיפורי מורשת

שמי יששכר כץ. נולדתי ב15 בפברואר 1947 בברית המועצות (אוקראינה ), בעיר בשם סטניסלב, שבמחוז בוו.

כשהייתי בן שמונה, הוריי החליטו לעלות לארץ ישראל. מכיוון שזאת היתה תקופה של "מסך הברזל" הדרך לא הייתה  פשוטה והקשר עם העבר , חברים מקום וכו' נותק. "מסך הברזל" הוא כינוי לקו הגבול האידאולוגי אשר חילק את אירופה לשני גושים: הגוש המזרחי שנשלט על ידי ברית המועצות, והגוש המערבי בהנהגת ארצות הברית. (ויקיפדיה).

לארץ הגענו דרך פולין בדרך לא דרך.  גרנו בוורשה שלושה חודשים, עד אשר יכולנו  לעלות לארץ בשנת 1957. בארץ שיכנו אותנו במעברת בנימין, שלימים הייתה קריית חיים.

בשנת 1950 הוקם בסמיכות לקריית בנימין מעברה שנקראה מעברת קריית בנימין. המעברה מוקמה במקום נמוך שסבל מהצפות.

בתחילת 1952 הוכרזה קריית בנימין כמועצה מקומית. המועצה כללה בנוסף לקריה עצמה את שכונת התימנים הסמוכה אליה, קריית שטנד, קריית פרוסטיג וקריית נחום וכן את שתי המעברות הסמוכות להן כך שקריית בנימין הייתה מורכבת מ-8–9 שכונות נפרדות עם עזובה ביניהן. השטח הכולל של המועצה היה כ-10,000 דונם בהם התגוררו כ-700 משפחות שכללו כ-3,000 נפש. באוגוסט 1953 הוכרז על תחילת בניית שיכונים ציבוריים לאחר שהקרן הקיימת רכשה עשרות מגרשים וייעדה אותם לשיכונים. (ויקיפדיה).

התאקלמות בארץ היתה לא פשוטה, זו הייתה התקופה לאחר "מבצע סיני", לא דיברנו את השפה ולא היה לנו דבר. לקח שנים עד אשר הוריי ואנחנו התבססנו, למדנו את השפה והיום אנחנו גרים בקרית מוצקין.

בארץ חייתי ככל הילדים בשכונה , ללא סמנים יהודים, מכיוון שלא חגגו חגים דתיים כלל בברית המעוצות. שיחקנו בשכונה משחקים רגילים כמו כדורגל ותופסת בפארק, ולעתים הייתי הולך עם החברים הגדולים ממני, ליער לתפוס סרטני נחל כחולים, היינו חוזרים הביתה ואמא הייתה מבשלם אותם, זה היה מעדן.

בשבת היינו הולכים לפארק וקונים גלידה, זה היה תמיד יום מיוחד. בנוסף,  אהבתי מאוד כשההורים שלי הכינו  סלט וויניגרט, מרק עוף והיינו מכינים את האטריות בעצמנו. היינו מכינים גם חארדת (רגל כרושה)וכן לפעמים אווז ממולא או עופות ממולאים.

משהו שלמדתי לחיים זה דבר ראשון להיות הכי טוב- והכוונה היא לא רק בלימודים, אלא פשוט בנשמה, ואם אני רואה שצריך לעזור למישהו אז לעזור. לאהוב את כולם ולא להתעצבן, והיתר כבר יסתדר מעצמו.

הזווית האישית

סבא יששכר: אני חושב שיפה מאוד שהדור הצעיר ישאל על העבר של הדור הוותיק. מאוד חשוב לדעתי שמתעדים את סיפור החיים של הדור הוותיק, ומעלים למקום שבו הוא יישמר, כדי שדורות ההמשך יוכלו ללמוד ולדעת עוד .

לייה: היה לי ממש מהנה להיפגש עם סבא שלי, ושהוא יספר לי דברים שהוא עוד לא סיפר. למדתי עד כמה הילדות שלי ממש שונה מהילדות שלו ונהניתי לחקור על ההיסטוריה המשפחתית, ולדעת איך החיים פעם נראו מהזווית שלו.