מאגר סיפורי מורשת

זהו סיפור החיים של סבי, יוסף ביאלע, הנשוי לאורה. להם יש ביחד שלושה ילדים: חגית (אימא שלי), מוטי ויואב, ותשעה נכדים: ענבר, שקד, עידן, אריאל, פלג, נועה, שחר, גאיה ואני – נופר.

יוסף נולד בירושלים בתאריך 7.6.1936 להוריו, חנה וישראל, גם הם היו ילידי ירושלים. אימא שלו נולדה בעיר העתיקה ואביו בשכונת גאולה. הם הכירו בשידוך ונולדו להם חמישה ילדים: מנחם הבכור, איטה שניה, יוסף אמצעי, אחריו יגאל ואברהם אחרון. המשפחה נמצאת בארץ במשך הרבה שנים. הוריה של חנה עלו לארץ מפולין בגלל שאבא שלה רצה להיקבר בארץ. מהצד של ישראל, הם עלו לארץ בגלל האנטישמיות שהייתה ברוסיה.

החיים בירושלים של פעם

אביו של ישראל, מרדכי, קנה רפת לבנו בירושלים כדי שיוכל לדאוג לפרנסה של משפחתו. כך היה להם בית, בו המשפחה גרה בקומה העליונה  ומתחתיו הייתה הרפת. ברפת היו כשמונה פרות. ישראל טיפל בהן, חלב אותן, מכר את החלב ולפעמים אפילו ייצר ממנו גבינה. יוסף, אחיו ואמו היו עוזרים לו – מוכרים את החלב ומעבירים אותו לאנשים.

יוסף מספר: "כיום, כשאנחנו הולכים לקניות, הדברים מרוכזים במקום אחד גדול (כמו סופר) עם שפע ומגוון גדול של מוצרים וקונים הכל בבת אחת. לעומת זאת, פעם היינו קונים כל דבר בנפרד, את הביצים במקום אחד, קמח במקום אחר ואת החלב אנשים היו קונים מאיתנו".

במלחמת השחרור, שהתרחשה בין השנים 1947-1948, ירושלים הייתה במצור: החיים היו קשים, לא היו מזון ומים מספיקים. כמובן שהמצור השפיע גם על הרפת. לכן, פעם אחת יוסף הלך להביא מים, וקצת הסתבך בדרך. הוא מספר: "כשהייתי בערך בן 11 לקחתי את החמור והלכתי להביא מים לרפת. בדרך פגשתי אדם ערבי שרצה לגנוב לי את החמור, הוא החזיק מקל ואיים עליי שאתן לו את החמור. התחלתי לקרוא לעזרה ולמזלי היה שם פלמ"חניק שעזר לי. בסוף חזרתי הביתה עם החמור אך מאז לא לקחתי אותו שוב".

סבא יוסף עומד עם ילדיו על רקע ביתו בילדותם (מתחת לבית הייתה הרפת המדוברת)

הגשמה- תנועת נוער וגרעין נח"ל

מגיל צעיר יוסף הצטרף אל תנועת הנוער היהודית- ציונית שנקראת "בני עקיבא". מטרתה העיקרית הייתה הגשמה, והיא דגלה בערכי תורה ועבודה. שם הוא בילה את רוב זמנו אחר הצהרים. כבר מילדות הכיר חברים רבים, שלימים היו איתו בגרעין (כך נקראת הקבוצה שהייתה איתו בתנועה). הם שמרו על קשר הדוק במשך שנים רבות. הוא מספר: "שמרנו על קשר, לאורך שנים רבות. כולם היו מוזמנים לכל החתונות והאירועים". אחרי תנועת הנוער בני עקיבא התגייס יוסף לנח"ל (נוער חלוצי לוחם) ועשה טירונות במחנה 80, שנמצא ליד פרדס חנה (בו גם סבתא שלי עשתה את הטירונות שלה שנתיים אחריו, ולאחרונה, גם אחותי הגדולה עשתה שם את הטירונות שלה!). בשירות עצמו יוסף הגיע לקיבוץ עין הנציב בבית שאן. הוא רצה ללכת לקורס טיס, אך בשביל לעשות זאת, הוא היה צריך לעזוב את הגרעין. בסוף הוא לא התקבל לשם ולכן הלך לאפסנאות. זה הגוף בצבא שאחראי על אחסון, אספקה והשאלה של ציוד ומזון.

לימודים וקריירה

בגיל חמש התחיל סבא יוסף ללמוד תלמוד תורה ולאחר מכן הלך לתיכון מקצועי (כלומר תיכון שלומדים בו גם מקצוע בנוסף ללימודים רגילים). בגלל שלמד בבית ספר מקצועי היה לו ידע בתחומים נרחבים, ואחרי הצבא הוא עבד במקום פרטי הקשור בהתקנת טלפונים. משם עבר לעבוד במשרד הדואר, שבהמשך הפך למשרד התקשורת, ולבסוף הפך לחברת בזק. בזמן שעבד, הוא אף למד באוניברסיטה העברית ועשה תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה ותואר שני במנהל עסקים. כשעבד בבזק הוא היה נציג באו"ם (האומות המאוחדות) ונשלח הרבה פעמים לחו"ל. שם הוא היה קובע תעריפים ומייצג את ישראל בדברים נוספים. בפעם הראשונה שלחו אותו לכמה חודשים לאמריקה, ואורה אשתו נשארה בארץ עם הילדים. הוא טס מטעם עבודתו גם לשוויץ, קנדה, אנגליה, הולנד ועוד מקומות.

נישואין לסבתא אורה

אחיו של יוסף, יגאל, התחתן עם אסתר שהייתה בת הדודה של אורה. סבתה של אורה החליטה שהוא מתאים לה מאוד, ושידכה בין השניים. בסופו של דבר הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים: הבת הבכורה חגית (אימא שלי), ואחריה מוטי ויואב.

יוסף המשיך לעבוד בבזק עד שיצא לפנסיה בערך בגיל 62. התפנה לו הרבה זמן ולכן הוא התחיל ללמוד כל יום בישורון (בית מדרש לגמלאים). הוא אדם חרוץ מתמיד מאוד, הולך לבית הכנסת בצורה קבועה, בוקר צהריים וערב, פותר תשבצים, סודוקו וחידות בעיתון.

הזוית האישית

יוסף ביאלע: נהנתי להעלות זכרונות מהעבר, להסתכל על תמונות מפעם ולספר לנכדתי סיפורים ישנים. אני מקווה שהיא תמשיך להצליח ותהנה וממה שהיא עושה.

נופר אביוני: נהניתי לעבוד עם סבא ולשמוע מהזכרונות שלו על העבר. אני חושבת שזו תכנית מלמדת וחוויתית. אני מאחלת לסבא הרבה בריאות ושמחה.