מאגר סיפורי מורשת

סבא דני מטצל, נולד בשנת 1944, תל-אביב, פלשתינה, לאמו קראו אדית ולאביו- קורט.

שסבי היה בן שלוש, זמן מאוד קצר לפני תחילת מלחמת העצמאות, אמו לקחה אותו לשוק הכרמל,  מהצד של תל-אביב, אך עם גבול ליפו. סבי, שכמובן עוד לא היה סבי, ראה חומה, המפרידה בין הצד של השוק שהיה בתל-אביב לבין יפו.

זה היה זמן שבו תל-אביב עוד לא הייתה ממש עיר, זמן שבו יפו הייתה העיר הגדולה מבניהן והיתה עיר ערבית. כאשר הם הגיעו לשוק, סבי שאל למה החומה נמצאת שם. זה היה כי ערבים מהצד של יפו התחילו לירות ביהודים, שהיו בצד של תל-אביב. לכן בנו חומה כדי שהיריות לא יפגעו במטרתם. פתאום אדית דחפה את סבי לקיר ועמדה מולו, כך שכל גופה מכסה אותו. סבי לא הבין. מאוד קשה להסביר לילד בן שלוש איך להתמודד עם יריות. היה נראה שהחומה לא הייתה מספיק גבוהה, וכך היריות עברו מעליה. כאשר היריות נגמרו, והשניים הלכו בדרכם הביתה, אדית אמרה-"יש אנשים שלא אוהבים אותנו, ובוחרים להיות רעים אלינו.  אך יש אנשים שלא, ואנשים שאכפת לנו מהם ולהם מאתנו."

סיפורו של הפסנתר

בביתו של סבי בתל-אביב, היה פסנתר. את הפסנתר הזה סביו שלחו מאוסטריה (ארץ מולדתם, והמקום שהם ברחו ממנו לישראל). אדית ניגנה בפסנתר, וסבי מאוד אהב להקשיב. יום אחד הגיע לביתם מכתב מדודה של סבי, לולה. במהלך מלחמת העולם השנייה, לולה ברחה לאנגליה. היא עדיין הייתה שם, ובמהלך זמן זה, הגיעו לאנגליה חיילים הודים, שבאו לעזור להבריח את הנאצים. לולה התאהבה בחייל הודי, אבל הוא טס בחזרה להודו. לולה החליטה שהיא רוצה לטוס להודו, כדי למצוא את החיל. ללולה לא היה מספיק כסף כדי להגיע להודו. היא בקשה מאדית ומקורט לתרום לה את הכסף, כדי שהיא תוכל למצוא את אהובה. למשפחה הגרעינית של סבי גם לא היה הרבה כסף, אבל הם מאוד רצו לעזור לה. הם החליטו למכור את הפסנתר, ולתת את הכסף ללולה. דני (סבי) לא הבין את ההחלטה הזאת, ולמה הם כל כך רוצים לתרום ללולה. אמו הסבירה שהיא ואבא שלו ברחו לפלסטינה מאוסטריה, כי היו שם נאצים, שרצו לגרש או להרוג את כל היהודים. גם לולה ברחה לאנגליה מהסיבה הזאת. אחות נוספת של אמא של סבי, מרטה, הגיעה גם היא לפלשתינה, והאחות הרביעית טרודה, בחרה להישאר עם ההורים שלהם, למרות שגם היא יכלה לברוח. טרודה וההורים איבדו את חייהם בשואה. אמו הביטה בו ואמרה "לא כולם הם נאצים או אנטישמים. אנחנו לא מכלילים את כולם." עד היום סבי זוכר את זה.

מסר מסבא: לא כולם הם אותו הדבר. אם ילד מהכיתה מתנהג אלייך באי מוסריות, זה לא אומר שכל הילדים הם ככה. אני זוכרת את זה כל פעם שאני מפחדת ממישהו. לדוגמה: כשאני הולכת למקום שיש בו אנשים שונים ממני בזמן מלחמה, אני מזכירה לעצמי שלא כל האנשים האלה, רוצים שיהיה לנו לא טוב, ותמיד יהיו כאלה שמתנהגים אלי בצורה לא יפה, אבל זה ממש לא כולם, וצריך לראות את הטוב לפני הרע.

סיפור נוסף של סבא דני מטצל  בשם סבא דני רוצה לחזור לישראל, התפרסם גם הוא במאגר הסיפורים של הקשר הרב דורי.

הזווית האישית

עפרי: אני מאוד נהנתי ללמוד על העבר של סבא שלי, ולשמוע את סיפוריו. סבא, אתה מספר סיפורים מצויין, ויודע לעניין את כל הכיתה באמת. בפעם שהבאת את ספר הכספים, אני חושבת שלא רק לימדת אותי את הסיפור המעניין שלו.

סבא דני: מאוד נהנתי לספר פרקים מחיי לך,עפרי. כייף לספר לך, כי את מקשיבה נהדרת, ומעניקה לי את התחושה שאת ממש מעוניינת. יש עוד המון סיפורים, ואני אשמח אם תשאלי שאלות ותזמיני אותי לספר לך.