מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של הסבא הגיאולוג הטוב בעולם

הקדמה:

הסיבה להתמקדותי במצגת זאת העוסקת בפעילותי כגיאולוג נבעה מכך שבשנת 2016 הביא לי נכדי אלון וולף סלע מהרי ההימליה אותם חצה עם משפחתו ברגל עד למחנה הבסיס של המטפסים אל פסגת האוורסט בגובה 5667 מ'.

סלע מהרי ההימליה

שלום לכל הקוראים,

אני אורי וולף סבא של אלון וולף, נולדתי בתאריך א' בשבט תרצ"ו (25.1.1936), בבית חולים הדסה בתל אביב להורי: ד"ר מלכה וד"ר נתן וולף ולאחותי  מרגלית (על-שם סבתא מצד אבי).

כיצד קיבלתי את שמי: בלידתי הורי נתנו לי את השם מאיר על-שם סבי מאיר וולף. השם מאוד לא מצא חן בעיני אחותי ואז הציע חבר המשפחה המשורר והסופר חנניה רייכמן שם דומה והוא אורי ORI, שם שהיה מאוד נדיר באותה תקופה. בתעודת לידתי כתוב מאיר-אורי וולף (ששונה בשנת 1997 לאורי מאיר וולף) .

הורי היו רופאים, אבי מומחה למחלות פנימיות ואמי רופאת ילדים.

מקום מגורי היה בתל-אביב בתחילה ברחוב "מונטיפיורי 39" לאחר מכן ברחוב בלפור ובשנת 1940 עברנו לרחוב מאפו 24, שם ביליתי את ילדותי עד חתונתי ב-1965. למדתי שנתיים ראשונות בבית-הספר "גימנסיה שלווה", ולאחר מכן סיימתי את בית-הספר העממי "תל-נורדאו", ומשם המשכתי ללמוד בבית הספר "תיכון חדש" אותו סיימתי בשנת 1954.

 תמונה משפחתית

האהבה לטבע ולטיולים

הורי אהבו לטייל בארץ, אך לא הייתה ברשותנו מכונית, לכן באמצעות המכונית שהייתה בידי דודי שהיה נהג מונית, יכולנו לטייל ברחבי הארץ. כמו כן בעקבות תפקידו של אבי בשירות הרפואי של ארגון "ההגנה" הוא ביקר בישובים רבים ברחבי הארץ, ואני הצטרפתי אליו. הנסיעה נעשתה באמצעות אמבולנס של מד"א כמסווה לפעילות המחתרתית. במהלך ילדותי החל מכיתה ד' ועד לסיום התיכון הייתי חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים". במהלך תקופה זאת ערכנו טיולים ברחבי הארץ ומחנות עבודה לעזרת הקיבוצים.

עם סיום לימודי בשנת 1954 התנדבתי לקורס טייס מס 19 בחיל-האוויר. מאחר ולא סיימתי המשכתי לשרת במודיעין ח"א עד לסיום שירות חובה לאחר "מבצע קדש" המשכתי בשירות מילואים עד פרישתי בגיל 70 בדרגת סגן-אלוף.

קבלת הדרגה

לימודים באוניברסיטה

אהבתי לטבע, לארץ והרצון להבין את התהליכים המשתתפים ביצירת הטבע הביאו להחלטה ללמוד גיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

לפני תחילת הלימודים

התקבלתי לעבודה כעוזר גיאולוג בצוות שעסק במיפוי באזור דרום הערבה, אילת ובשטח מצרים הסמוך לפני שהוחזר למצרים לפי הסכם הפסקת האש.

במהלך עבודתי נדרשתי לחפש מינרלים שונים (כולל זהב) שנשטפו מן הסלעים אל תוך ערוצי הנחלים בעיקר באזור מאילת לכיוון דרום, שטח שהיה עד מבצע "קדש" בידי מצריים ואמור היה בהתאם להסכם הפסקת האש לחזור לידיהם. נעשה דיגום של הסחף בנחלים. הדוגמאות הוכנסו לשקיות והבאתי אותן לחוף הים באילת. נעמדתי בתוך המים וניפיתי בעזרת מסננת גדולה את תכולת השקיות , ומה שנשאר הוחזר לשקית ונישלח לבדיקה במעבדה. כשאנשי אילת ראו את הנעשה חשבו שאני מחפש ואולי אף מצאתי זהב, וכך נוצרה "בהלה לזהב". כפי שראו בסרטים באותן שנים, הסרט המפורסם בבימויו של צ'ארלי צ'אפלין – "הבהלה לזהב". לצערנו לא נמצא זהב אם כי בשנים מאוחרות איתרו כנראה במרחב אילת ריכוזים מועטים של זהב. במהלך אחד הסקרים נמצא במזרח סיני לראשונה כתובת עברית עתיקה עם ציור של מנורת שבעת הקנים ושופר שנחקקו באבן החול על קירות הנחל על-ידי סוחרים יהודים שהשתתפו בשיירות שחצו את האזור בתקופות קדומות. השם שניתן לנחל היה "קניון הכתובות" בערבית "ואדי אום סידרה".

לימודי הגיאולוגיה התקיימו בירושלים המחולקת בבניין משרדים ליד הגבול עם ירדן בקצה רחוב "ממילא" (היכן שהיום המדרחוב) מאחר ובאותה עט בנו את המשכן החדש של האוניברסיטה בגבעת רם. במהלך הלימודים מיפינו מקומות שונים בארץ את עבודת הגמר לקבלת תואר שני MSc עשיתי בגליל המערבי במיפוי גיאולוגי של נחל כזיב בין מבצר ה"מונטפורט" לשפלת החוף. במהלך העבודה גרתי בקיבוץ כברי אצל משפחת אחותי מרגלית רוזוליו. המיפוי נעשה ברגל.

זכור לי מקרה בו פגשתי מעל לנחל לא רחוק ממושב "עבדון" קבוצת פועלים שעסקה בסיקול השטח הם הופתעו וחששו מהופעתי מאחר ובאותם שנים הייתה פעילות של מסתננים שחדרו מלבנון. לאחר שהבינו מי אני ניגש אלי מנהל העבודה שאל אם אני גיאולוג ואז לקח אותי הצידה ובחשאי הראה לי בידו שבבי מתכת בצבע צהוב, שאלתו הייתה האם זאת לא מתכת זהב שיצאה מן הסלע אותו קדחו הפועלים. הסברתי לו שבסלע גירי אותו קדחו לא נמצא זהב ואלה שבבי מתכת של המקדח עצמו. זו הייתה אכזבה גדולה.

במהלך העבודה התיידדתי עם משפחה ערבית נוצרית בשם שופאני מהכפר הסמוך מעיליה. למשפחה הייתה טחנת הקמח האחרונה והיחידה שעוד פעלה בנחל. לפעמים בגמר יום העבודה כאשר הייתי עולה מן הנחל עד לכביש עם תרמיל כבד מלא בדוגמאות סלע הייתי נעזר בסוס שלהם. עם בן המשפחה בשם אליאס המשכתי להיות בקשר כאשר למד באוניברסיטה לימודי מזרח תיכון עד אשר עזב לארה"ב משם עבר לסוריה ונעשה אחד מראשי ארגוני הטרור. את תעודת התואר השני קיבלתי בשנת 1967 בטקס הראשון שנערך באוניברסיטה בהר הצופים ששוחררה עם סיום מלחמת ששת הימים.

עבודתי כגיאולוג

עוד במהלך הלימודים התקבלתי לעבודה כגיאולוג בחברת חיפושי הנפט  "לפידות" שהייתה הראשונה שגילתה בארץ שדה נפט ליד מושב חלץ בשפלת החוף. במהלך העבודה הייתי צמוד למכונת הקידוח ותפקיד היה לבדוק באופן שוטף את מטחן הסלע שיוצא מתחתית הקידוח להגדירו בכתב ולבדוק באם לא מופיעים סימני נפט ואו גז. במידה ואכן נמצאו סימנים כאלה עלי היה לעצור את הקדיחה להודיע לממונה עלי ולבצע פעולות כדי לוודא שאכן נמצא נפט או גז. העבודה נעשתה במשמרות של 24 שעות וחבר גיאולוג היה מחליף אותי ל-24 השעות הבאות. הקדיחה נמשכה יום ולילה ברציפות ללא הפסקה בשבתות ובחגים. בתחילה קדחנו בתוך שדה הנפט של חלץ ופתחנו אותו לאחר מכן התגלה בסמוך שדה נפט חדש שנקרא שדה כוכב על שם מושב כוכב הסמוך. גם בשדה זה המשכנו לקדוח ולמצוא נפט. המשכנו לחפש נפט באזורים שונים בארץ מאזור שדה בוקר בדרום ועד ראש פינה בצפון. במרבית הקדוחים לא נמצא נפט או גז אך לא התייאשנו.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים עוד לפני כן בכוננות הגדולה נקראתי לשרת במילואים. הפסקתי לעבוד עד סיום המלחמה. תוך כדי המלחמה ולאחר סיומה טיילתי רבות בשטחים החדשים ונהניתי מאד מין הנופים החדשים. לאחר המלחמה נפתחו שטחים חדשים לחיפושי נפט מעבר לגבול בשטחי השומרון ויהודה, בגולן ובמרחבי סיני בו נתגלו בעבר שדה הנפט הגדול של אבו רודס ועוד שדה נפט קטן בצפון מפרץ סואץ. התבקשתי לסכם את הידוע לגבי הגיאולוגיה של הסיני לאחר ביצוע סקרים סייסמים התחלנו לקדוח ולחפש נפט/גז בסיני. במהלך אחד הקידוחים עליו גם אני המלצתי, ליד מושב שדות בצפון סיני. התגלה גז, לראשונה מאז שהתגלה שדה הגז "זהר" ליד העיר ערד.

הגז התגלה די במזל והסיפור כך היה: במהלך הקדיחה הגיעו לשכבה שמעליה היה מתוכנן להוריד לבור הקידוח צינורות פלדה שימנעו מפולות של הסלעים. עד לאותו מקום קדחו שכבות שהיה בהם גז בכמות קטנה ולא מסחרית .עם סיום הורדת צינורות המגן עמדו לחדש את הקדיחה. הגיאולוגים שעבדו בקידוח דיווחו שעם חידוש הקדיחה הם מקבלים גז אך המחשבה הייתה שזה גז שהצטבר בתחתית הקידוח ושמקורו בשכבות שנקדחו קודם לכן. כאשר דווח לי העניין פניתי לגיאולוג הראשי שהיה אחראי גם עלי ואמרתי לו שנראה לי שמקור הגז הוא בסלע החדש שרק התחלנו לקדוח בתוכו ושכדאי לעצור את הקדיחה ולהתחיל במהלך של בדיקות להימצאות גז. אכן ההחלטה הייתה להתחיל ולבצע בדיקות לפני שממשיכים לקדוח. פעולה זאת דורשת הוצאת צינורת הקדיחה וראש המקדח שבראשם וכל זאת מעומק של כ – 110מ'. פעולה שנמשכת זמן ועולה הרבה כסף. אכן הניסיון נעשה אך בשלב זה לא הניב תוצאות חיוביות. תוך כדי הוצאת צינורות הקדיחה נוצר תת-לחץ בחור הקידוח ולפתע כל צינורות הקידוח שמשקלם רב "טסו" החוצה, פרצה אש שעמדה לשרוף את צוות הקודחים ואת מכונת הקידוח ברגע האחרון הצליח מנהל המכונה לבלום את התפרצות הצינורות ולכבות את האש. התברר שבתחתית הקידוח נמצא שדה גז שכאשר עשו את הבדיקות הן נעשו במקום הלא נכון ורק כתוצאה מהיווצרות התת-לחץ עם הוצאת הצינורות יכול היה הגז לפרוץ אל פני-השטח. השמחה הייתה גדולה מאחר ולראשונה מאז שנת 1959 התגלה בארץ שדה-גז חדש. עד להסכם השלום עם מצרים המשיכו להפיק את הגז והמאגר התרוקן. במלחמת יום כיפור גויסתי למילואים למשך חצי שנה.

במהלך השנים קדחנו במרץ רב עם 4 מכונות קידוח, לעיתים בו זמנית אך לצערנו חוץ משדה הגז בשדות לא התגלה נפט או גז. כתוצאה מכך החליטה הממשלה שלא כדאי להמשיך ולחפש באמצעות כספי המדינה ולכן הוחלט לחסל את החברה הממשלתית שהועסקנו בה. עברנו לעבוד במכון למחקרי נפט וגיאופיסיקה. בשנת 1993 תוך כדי עבודתי שם התמניתי כחבר מועצת המנהלים של חברת חיפושים חדשה בשם "דלק קידוחים".

פרשתי לגמלאות בשנת 1996, אך המשכתי להיות חבר מועצת המנהלים בדלק קידוחים. בשנת 1999 גילינו את שדה הגז הימי המסחרי הראשון שנמצא בעומק מים של 700מ' במימי הים התיכון של ישראל ונקרא שדה נועה. הגז התגלה בעומק של כ 1100 מ' מתחת לפני הים בתוך שכבת חול. בשנת 2000 הצלחנו לאתר שדה גז גדול יותר שגם הוא נמצא בים בסמוך לגבול ישראל ורצועת עזה שם השדה הוא "מארי בי" את הגז מפיקים עד היום כדי להפעיל את תחנות הכח של חברת החשמל.

בשנת 2009 גילינו את שדה הגז הגדול שנקרא תמר הנמצא בים התיכון כ-100 ק"מ ממערב לעיר חיפה. עומק המים כ-1100מ' ושכבת החול המפיקה גז נמצאת בעומק 5000 מ' מתחת לפני הים. הגז המופק מועבר למתקן הפקה באמצאות צינורות עד שדה הגז "מארי בי" ומשם בצינור לחוף העיר אשדוד. בשנת 2012 התגלה שדה הגז הגדול ביותר באותם ימים שהתגלה במימי הים התיכון, הנקרא ליוויתן. השדה נמצא עדיין בפיתוח בהכנה להפקה האמורה להתחיל במהלך שנת 2019. בשנת 2017 סיימתי את פעילותי במועצת המנהלים של חברת הנפט.

לסיכום: אהבתי מאוד לעסוק במקצועי כגיאולוג נפט, היו בו אתגרים רבים, הפתעות וגם אכזבות.

אלון ואחיו במקום הקידוח

המצגת של אלון ואורי וולף

הזוית האישית

אלון: אני נהניתי מאוד מהקשר-הרב-דורי. למדתי בו לכתוב מאוד מהר במחשב. אהבתי מאוד גם לעבוד עם סבא. בגלל שאני לא ילד יצירתי במיוחד, אני אסיים פה.

אורי: נהניתי מאד מהעבודה המשותפת עם אלון. במשך מספר שבועות בילינו יחד במפגשים שוחחנו התלבטנו ולבסוף יצרנו מה שהוא משותף חוויה של ממש, שבעבר לא חוויתי אתו. אלון הראה יוזמה והבנה רבה בנושא כמו כן הראה בקיעות רבה בעבודה במחשב(טוב יותר ממני). המפגשים חזקו את הקשר הבין דורי בין אלון לביני.