מאגר סיפורי מורשת

סבי, לואי (אליעזר) גרדמן ז"ל, נולד באישנהאוזן (Ichenhausen) עיירה בבוואריה שבגרמניה. עם עלות הנאצים נאלץ הוא וסבתי רוזה, לעזוב את גרמניה ארץ הולדתם, שבעבורה נלחמו הגברים במשפחתם במלחמת העולם הראשונה.

הוא היה אדם עם אמונה עמוקה בבוראו והיה זהיר במצווה קלה כבחמורה. על פי רוב המעיט לדבר, והיה מאזין ומקשיב בעניין רב לסובבים אותו. למרות התלאות הקשות שחווה בדרכו ארצה, המסע המטלטל על האונייה אטלנטיק, טביעתה של חמותו באונייה פאטרייה, השהייה במשך חמש שנים במחנה ההסגר הבריטי במאוריציוס – אותו עזב כשהוא חולה במלריה, ואובדן בנו הבכור במחנות ההשמדה של הנאצים חודשיים לפני תום המלחמה — מעולם לא התלונן. נהפוך הוא, בהגיעו ארצה יחד עם סבתי רוזה בשנת 1945, הם הרכיבו את חייהם מחדש עם תודעה מוסרית מוצקה מאין כמותה ומבלי להרגיש כי מישהו חייב להם דבר־מה. סבי היה אדם חרוץ, שעבד כל חייו בין בשכר ובין בהתנדבות, עד אשר כוחותיו לא אפשרו לו זאת. לצד כל אלו, ידע סבי גם ליהנות מדברים משמחים ומצחיקים, ובמיוחד היה משתדל להצחיק ולהתקרב לילדים בגיל הרך.

סבא זכור לי כאדם בעל רגש וערכי. ראיות לכך מצאתי גם במכתבים מתקופת מלחמת העולם השנייה שאותם כתב לבנו האמצעי, אבי, בזמן שהאחרון שהה הודות לקינדר-טרנספורט באנגליה. המכתבים נכתבו בחום רב, ותמיד הייתה נסוכה בהם אופטימיות למרות המצב הקשה. מעבר למילים הרגישות והנעימות שייעד סבי לאבי, ניכר כי בכל מכתב הוא כלל גם מסר ערכי, כדי לצייד את אבי במשמעות ובתכלית חשובה לחייו. בנוסף לכל אלו, סבא תמיד היה עסוק בענייני ציבור, בעיקר בכל הקשור לחסד ולצדקה. את כל פעילותו הברוכה עשה בצנעה ובענווה, ורק הודות למסמכים שמצאנו לאחר פטירתו התברר לנו היקף מאמציו למען הזולת. כבר בקלן, עיר מגוריו לפני שעזב את גרמניה, הסכים, למרות הסכנות שהיו כרוכות בכך, להתמנות לראש קהילת "עדת ישורון" ולטפל בענייני הקהילה הלא פשוטים באותה עת. כאשר הגיע ארצה הקים גמ"ח כדי לעזור לנצרכים, ובייחוד לצעירים בתחילת דרכם שהיו זקוקים לתמיכה כספית, וזאת אף כי הרווחה הכלכלית הייתה רחוקה מלשרות במעון שלו ושל סבתי. המסמך המובא בספר זה, שבו פירט סבי את תולדות ההקמה של בית העלמין היהודי במאוריציוס, לימד אותנו כי גם שם התנדב לעסוק בכל ליבו ונשמתו בעבודת קודש לא פשוטה, מבלי לקבל על כך כל תמורה. בדברים שהעלה על הכתב בקפידה ובפירוט רב, ידע לתת מקום לאחרים ולשבח אותם באצילות רבה ובכבוד רב, כאשר לכל אורך הטקסט אינו מציין את העבודה המורכבת שלו עצמו, שהייתה כרוכה במסירות כה רבה.

סיפור בית הקברות היהודי במאוריציוס

עם עלות הנאצים נאלצו סבי וסבתי, לואי (אליעזר) ורוזה גרדמן, לעזוב את גרמניה ארץ הולדתם, שבעבורה נלחמו הגברים במשפחתם במלחמת העולם הראשונה. הם אמנם הצליחו להימלט מהנאצים בעור שיניהם, אך היטלטלו עם עוד אלפי פליטים כמותם במסע ארוך וקשה על אונייה רעועה בשם אטלנטיק. כשהגיעו לבסוף לארץ ישראל נעצרו על ידי הבריטים וגורשו באלימות לאי הרחוק והמבודד מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי, שהיה באותה עת מושבה בריטית. במשך כל תקופת מלחמת העולם השנייה, משנת 1940 ועד 1945, היו הם ויתר הפליטים במעצר על האי, בתנאים בלתי אנושיים של אקלים קשה, מחלות, רעב ומחסור בתרופות, אשר גבו לא מעט חיי אדם.

במסגרת התפקיד שסבי קיבל על עצמו, אחראי על ענייני הדת במחנה הפליטים במאוריציוס, דאג להקמת בית עלמין יהודי באי ולטפל בענייני החברה קדישא. בספר זה מובא תרגום מגרמנית לעברית של מסמך שכתב סבי, ובו תיאר את פרשת ההקמה של בית העלמין ואת המאמצים הרבים שהשקיעו הפליטים בהבאת הנפטרים על אדמת האי מאוריציוס לקבר ישראל באופן המכובד ביותר, למרות התנאים הקשים. כמו כן כולל הספר רשימות שערך סבי ובהן שמות הנפטרים במאוריציוס, מוצאם, סיבת מותם ותאריך פטירתם, וכן שמות האנשים שמצאו את מותם במסע הקשה למאוריציוס ונקברו בדרך, לעיתים גם במצולות הים שבו הפליגו.

מסמך זה, הוא גם תיעוד של מסירות חדורת אמונה ושל מאבק עיקש להביא את הנפטרים לקבר ישראל באופן המכובד ביותר, למרות התנאים הקשים.

מעדות של אנשים שביקרו בשנים האחרונות במאוריציוס, נִרְאֶה כי בית הקברות האמור נשמר ומוחזק בצורה נאותה ומכובדת, ומהווה עדות חשובה לגורלם של היהודים שהגיעו לאי באופן כפוי בשנות מלחמת העולם השנייה. מהמכתבים שמצאתי עולה כי גם לאחר שעזב את מאוריציוס, סבי לא נח ולא שקט עד שווידא כי הוועד המנהל של קהילת יהודי דרום אפריקה קיבל על עצמו את רכישת בית העלמין ואת הטיפול בהחזקתו. ואכן, קהילת היהודים בדרום אפריקה שיפצה את בית הקברות, וליד כל מצבה הציבה לוח שעליו חרוט שם הנפטר. כמו כן, בארץ דאג סבי לתרום כסף כדי שייאמר קדיש לזכרם של הנפטרים מקרב גולי מאוריציוס.

הזוית האישית

הסיפור הובא לפרסום על ידי מטה תכנית הקשר הרב דורי בשיתוף פעולה עם הגב' שולמית רבקה פרוש, לרגל צאת ספרה "סיפורו של בית העלמין היהודי במאורציוס", התשפ"ב, 2022.