מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי טלי אייל.

נולדתי בירושלים בשנת 1942 להורי שושנה ויוסף הדני, גרנו בשכונת רחביה. אחרי שבע שנים נולד אחי משה ועשר שנים אחר כך נולדה אחותי מיכל, שבמשפחה קראנו לה בוקי. לא היו לי סבא וסבתא כי הם נהרגו בזמן השואה, כך שלא זכיתי להכיר אותם. אימא שלי הייתה מפולין וסבא שלי מוילנה, רוסיה.

מה שמשותף לכל בני המשפחה היא האהבה לספרים ולמוסיקה קלאסית. בילדות הכי אהבתי ללכת לחורשה ליד הבית שלי. אני זוכרת שאהבתי להסתכל על הציפורים שם, לאסוף אבנים ולהיות בטבע (הרי ידוע שבירושלים אין ים). אני ומשפחתי מאוד אהבנו חיות.

הנקניק של משפחת אייל

היה לנו צב מאוד זקן, שתמיד הייתי מקלפת לו קליפות של מלפפון וגזר, חתולה אפורה עם עיניים ירוקות אפילו הייתה לנו תרנגולת על הגג שתמיד הייתה מטילה ביצים. כשהייתי ילדה קטנה בת שמונה היה לנו כלב שקראו לו בימי. בימי היה קיצור לשם "במקום" כי הבאנו אותו במקום כלב אחר, חומי, שלצערי הרב נדרס. מאוד אהבתי את בימי!

הייתי שמחה ומאושרת כשהביאו אותו, הוא עוד היה גור קטן יפה וחמוד. בימי חי אצלנו 14 שנה, הייתה לו צורה של נקניק וקראנו לו "הנקניק של משפחת אייל".

זכור לי שהיה ספר ילדים שכתבה הסופרת מרים ילן-שטקליס, ספר על כלב נקניק בדיוק כמו בימי שלנו, וכל הילדים מאוד אהבו את הספר הזה.

עם השנים בימי הזדקן. יום בהיר אחד הוא נעלם. חיפשנו אותו בכל מקום, מאחורי הבית, בחצר, ברחובות ליד הבית, בשום מקום לא מצאנו אותו.

אני והמשפחה שלי חושבים שהוא הרגיש שהוא הולך למות אז הוא הלך לפינה למות שם בשקט, כמו הרבה חיות. אני מאוד הצטערתי, מאוד אהבתי אותו הוא היה לי ממש כמו בן משפחה.

הזוית האישית

טלי: דרך העבודה של תכנית הקשר הרב דורי למדתי ונזכרתי בהרבה דברים על עצמי וגם על המשפחה שלי. אני חושבת שתכנית זו היא תכנית חשובה מאוד בתוכנית הלימודים בבית הספר. תכנית הקשר הרב דורי תרמה לי ידעה רב והעלו בי זכרונות משמעותיים, מאוד נהניתי מתהליך העבודה.

עדן: למדתי יותר על ההיסטוריה של טלי, למדתי שלמרות שהכרתי אותה כמעט כל חיי תמיד אפשר ללמוד יותר עליה, טלי הייתה מאוד נחמדה ופתוחה שהקל על העבודה. מאוד נהניתי ולמדתי הרבה.