מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מעלה למאגר המורשת סיפור מחייו של סבי, שמעון מיימון.

סבי נולד בתקופת השואה, הוא הילד הרביעי מתוך חמישה אחים. בזמנו בקרב משפחתו היה מצב כלכלי ונפשי קשה בבית, כי תפסו את אביו בעיר עזז (מחנה ריכוז בטריפולי). לאחר סיום המלחמה שמח מאוד סבי שראה את אביו חי.

בשנת 1949 אמו נפטרה לאחר לידת אחיו הקטן, היה להם שוב קושי ואחותו הגדולה הייתה כדמות אימא. בזמן מלחמת ששת הימים הערבים בלוב התנפלו על היהודים והרגו משפחות, אחד מההרוגים היה אח של סבי. סבא שלי למד בבית ספר איטלקי ואחר הצהרים למד בבית ספר יהודי עברי שנקרא בן יהודה.

בשנת 1967 הגיע סבי לארץ ישראל ובגיל 25 התחיל לעבוד בבניין בשביל לפרנס את משפחתו ולעזור לאביו. לאחר שנתיים השכיר חנות עם אביו ופתח חנות בשר בעיר נתניה בשוק. הוא הכיר את סבתי בגיל 28 והתחתן בגיל 30. סבי לא עזב את אביו, גם לאחר שהתחתן גר איתו באותו הבית. הוא הביא ילד ראשון, בן בכור, וקרא לו על שם אביו אליהו. לאחר שנה נולדה לו  בת וקראו לה על שם אמו ניצה. סבא הביא חמישה ילדים: בן אחד וארבע בנות. כיום יש לו 14 נכדים וחמישה נינים.

עד לפני שלוש שנים הוא עבד באותה חנות כקצב עד מגפת הקורונה, שפגעה בחנויות הקטנות, הוא סגר את החנות. מאז הוא מובטל כפנסיונר.

סבי היה שחקן כדורגל בנבחרת בלוב שקראו לה סטלה ז'ורה, סבי היה מספר 32 כתפקיד הגנה. כל יום שישי עד היום סבא שלי שמח שכל הילדים, הנכדים והנינים באים אליו לאכול קוסקוס, מפרום, מרק ועוד תבשילים טעימים שסבתי מכינה בשביל כולנו.

החפץ שעובר מדור לדור אצלנו במשפחה נקרא: "מרזה". הוא עבר כבר חמישה דורות. המרזה הוא כלי שמשתמשים בו כשנולד תינוק ביום הזוהר למעוך את הבשמים. בנוסף היו משתמשים בו למעוך תבלינים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר אורט גוטמן בנתניה, התשפ"ב 2022, בהנחיית  יהל חובב.