מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי איציק עוז, נולדתי בשנת 1954 באיראן בכפר קטן שנקרא 'קסרא-שירין'.

בשנת 1958 עלינו לארץ והתיישבנו במושב אמונים. אֱמוּנִים הוא מושב באזור הדרום, כ-3.5 קילומטרים מהעיר אשדוד. מושב אמונים שייך למועצה האזורית באר טוביה, וממוקם ליד היישובים שדה עוזיהו, גבעתי ועזר. (ויקיפדיה).

היתה לנו ילדות מאושרת שם, שיחקנו בכל מני משחקים נהדרים גולות, קלאס, גוגואים ועוד. יש לי זיכרונות טובים וגם פחות טובים.

כשהתגייסתי לצבא שירתי בשריון, ואני זוכר את עצמי כשאני לבוש מדים, ביום כיפור, נער ללא מורא, רק חושב על מה שעלול לקרות. בסוף המלחמה המשכתי לשרת בשריון שם גם הכרתי את אישתי.

כמה שנים לאחר מכן התחתנו ועברנו לגור בקיבוץ כפר המכבי, שם נולדו לנו ארבעה בנים, והם גדלו והתחנכו וקיבלו ערכים בקיבוץ. כיום אני גר בקורנית, (יישוב קהילתי בגליל בתחומי המועצה האזורית משגב.) בניתי בית וגם שני בני באו בעקבותיי.

גלגולו של חפץ

בישוב קורנית ישנו בית כנסת המשמש את תושבי הישוב בחגים ובר מצוות. החפץ שבחרתי לספר לנכדתי איילת עליו קשור בבית הכנסת הזה. החפץ הוא ספר תורה שנכתב לפני מאה שנים באיראן. הוא משמש לתפילה את באי בית הכנסת. ספר התורה היה שייך לסבא רבא שלי, והוא עובר במשפחתנו כבר במשך ארבעה דורות. הספר מסמל עבורי חיבור ליהדות, וחיבור בין דורי, מכיוון שקיבלתי אותו מאבא שלי. הספר נכתב על ידי האב של הרב כדורי בבגדד. הוא הגיע לאיראן ומשם עלה ארצה. הוא הגיע לבית הכנסת במושב אמונים, וכיום לבית הכנסת בקורנית. על החפץ כתוב שמה של בת משפחה שנפטרה בצעירותה.

הזווית האישית

איילת: לי היה ממש כיף לחקור ולגלות על העבר והחיים של סבא שלי. גם הזמן שלנו ביחד היה מיוחד וחוויתי. אני מאחלת לסבא בריאות ואושר איתי ביחד, לעוד הרבה שנים.

סבא איציק: אני מאחל לאיילת שתמשיך ללמוד ולהתפתח, ולהיות ילדה טובה ומרגשת כמו שהיא. אני אוהב וקשור אליה מאוד.