מאגר סיפורי מורשת

אביגדור נולד בשנת 1948 בירושלים לאסתר ואברהם מן. כאשר היה בן שנתיים מכונית התנגשה בו הוא נפצע קשה, אבל במזל הוא יצא מזה וכיום יש לו רק כמה צלקות על הראש ועל היד.

בכמה השנים הראשונות של חייו, משפחתו גרה יחד עם סבא וסבתא שלו ולאחר מכן הם עברו לבית משלהם. אביגדור החל ללמוד בבית ספר דתי (היום היו קוראים לו מסורתי מכיוון שהם למדו בנים ובנות יחד ועוד כל מיני דברים שהיום פחות נהוג לעשות) בשם "מעלה". לסבא שלו היה עסק גדול ליבוא חומרי בנייה, דוד של אביגדור היה אמור להמשיך את דרכו ולהחליף את הסבא בעסק אבל הוא הלך ללמוד רפואה באנגליה ולכן אביו של אביגדור נאלץ לעזוב את לימודי הפילוסופיה (אף על פי שהוא מאוד אהב את זה וגם היה מאוד מוכשר) ולעבור לעבוד בעסק המשפחתי. הוא לא היה מוצלח בעסקים והכישלון הביא לכך שהוא לא מצא את מקומו בחברה. חיי המשפחה שלו נהרסו ואביגדור חושב שזו אחת הסיבות שהוא מת בגיל צעיר (58). כשהיה בסביבות גיל העשרה הוריו התגרשו ויחסיו עם אביו היו טובים יותר.

טובה ואביגדור ביום חתונתם

צבא, לימודים וחתונה

אביגדור התגייס לצבא והיה שנה בקורס טיס, אבל הפסיק בגלל בעיות בראייה. לכן הוא עבר לחייל השריון (טנקים) ולחם במלחמת ההתשה שהייתה זכורה לו במיוחד בגלל שהיו הרבה הרוגים ויש לו זכרונות קשים מאותה מלחמה. אחרי הצבא הוא למד באורט סינגאלובסקי (בית ספר להנדסה). היה לו חבר שגר בבנין שבו גרה טובה, אשתו לעתיד. באחת הפעמים שהוא בא לבקר את אותו חבר, הוא פגש את טובה והם התחתנו בשנת 1972.

אביגדור ביום חתונתו (משמאל אברהם, אביגדור, הרב, מאיר אבא של טובה)

אחרי שסיים את לימודי ההנדסה הוא קיבל החלטה יחד עם עוד כמה חברים להתמקצע בהנדסה והם עברו יחד ללמוד באותו מקום בארצות הברית. הוא גר בארצות הברית יחד עם טובה עד לשנת 1973. ביום כיפור אחד מחבריו בארץ התקשר ואמר לו שיפתח טלוויזיה מהר כי יש מלחמה. ויגי פתח את הטלוויזיה וראה את המצרים חוצים את תעלת סואץ (מעשה שאז הסיכוי שהוא יקרה היה נמוך מאוד) ומיד הבין שהמצב לא טוב בכלל. שגרירות ארצות הברית נתנה לו ולעוד טייסים וטנקיסטים ישראלים לחזור ארצה ולסייע במלחמה. וכך אביגדור טס לארץ יחד עם חבר שלו שהיה טנקיסט והגיע ביום השלישי של המלחמה לארץ. הוא גוייס לגדוד סיור שתפקידו היה בעיקר תצפיות ופחות לחימה. הוא שמר על צומת רפיד ברמת הגולן. באיזשהו שלב החליטו להכניס אותם לשטח סוריה שם הם נלחמו נגד טנקים ירדנים.

נגד הירדנים הייתה להם בעיה כי הם השתמשו באותם טנקים כמו כמו שישראל השתמשה בהם, ולכן באחת הפעמים הוא קיבל הוראה להתחיל להילחם אבל כאשר הוא הסתכל במשקפת הוא הבין שמדובר בטנקים ישראלים. לכן הקצין שהיה לידו עלה על התדר שכל חיל השריון מקשיב לו וביקש מהטנקים שעמדו לפניהם להזדהות. הם הזדהו והכל נרגע, אבל מצב נוראי נמנע.

אחרי שנגמר תפקידו בצפון הורדו אותו לדרום שם הוא נפצע ברגלו מקליע נותב ונכבה ברגלו. הוא הסתובב עם הכוויה חודש וכשצה"ל החליט לסגת, אביגדור הלך לרופא ששלח אותו מיד למיון למחלקת השתלות. ורק אז טובה חזרה ויכלה לראות את בעלה.

אביגדור במלחמת יום כיפור יחד עם הצוות של הטנק שלו (אביגדור האמצעי)

הקמת משפחה

בשנת 1976 נולד איתי (ז"ל) בנו הראשון והשמחה הייתה גדולה. איתי היה ילד חכם וסקרן אבל השמחה הייתה קצרה. כשאיתי היה בן שנה הוא חלה ונפטר. אברהם (אבא של אביגדור) לקח את זה מאוד קשה ונפטר חודש לאחר מכן. זו הייתה תקופה קשה לאביגדור ולמשפחתו, מצד אחד האבא נפטר ומצד שני הבן.

אביגדור יחד עם איתי ז"ל

כמה שנים לאחר מכן בשנת 1979 נולדה רעות, אחריה לוטם ואז אסף, והם הפכו למשפחה גדולה ושמחה. לוטם הייתה הבת הראשונה שהתחתנה ובשנת 2007 היא נישאה לאריאל. בינואר שנת 2008 נולדה אלה, נכדה ראשונה לטובה ואביגדור. השמחה הייתה גדולה והם עזרו להורים ושמרו על נכדתם בשמחה. ואחריה נולדו גם הגר, בארי, יותם, עמליה, תור, אשחר, נווה ועוד אחת בדרך.

אביגדור עם רעות, לוטם ואסף

התקופה האחרונה- העבודה באלישרא, לימודי היסטוריה והטיולים במדבר יהודה 

עד לפני כמה שנים אביגדור עבד באלישרא, חברה העוסקת בלוחמה אלקטרונית. הוא עבד בתור מהנדס אלקטרוניקה והתעסק בהגנה על מטוסי קרב. אביגדור עבד אהב את העבודה ועבד כל יום במשך שעות ארוכות, לכן מנהלי החברה פנו אליו ודרשו שיצא לחופש, הוא לא רצה לעזוב לתקופה כל כך ארוכה לכן החליט שיום בשבוע הוא יהיה בחופש וביום החופש הזה הוא התחיל ללמוד היסטוריה באוניברסיטה הפתוחה. הוא עשה תואר ראשון ומאוד התעניין במקצוע וכאשר יצא לפנסיה לפני כמה שנים החליט להמשיך לתואר שני ותמיד מספר לחברים לילדים ולחברים על אירועים היסטוריים מעניינים.

בנוסף אביגדור מאוד אוהב טיולים והרפתקאות. הוא התאהב בהרים והחולות של מדבר יהודה ותמיד מחפש טיולים מאתגרים באזור.

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: אני ואביגדור נהנו מאוד מהראיון וכתיבת הסיפור, למדתי המון על סבא שלי ועל משפחתי ואני מאוד שמחה שעשיתי את זה.