מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, שושנה דוידוביץ (ארביב) נולדה בתאריך 18/4/1954 בארץ ישראל בעיר כפר סבא, להורים שעלו מלוב שנמצאת ביבשת אפריקה. אביה היה שוטר מכובד ואימה הייתה מבשלת בפנימייה. סבתי גדלה בכפר סבא והיו לה הרבה חברים. בעיר שגרה בה, היה בית תרבות אשר התקיימו שם מופעים והצגות. הכרטיסים היו מאוד יקרים אז סבתא הייתה הולכת עם חבריה ומרעישה מחוץ לבית התרבות עד שמנהל המקום היה מכניס אותה ואת חבריה להופעות ללא עלות, למרות שהוצע לה מספר פעמים להיכנס לבד בחינם בתנאי שלא תפריע היא תמיד דאגה לא לנטוש את חבריה והעמידה את כניסתם כתנאי להפסקת הרעש.

סבתי הייתה קוטפת סברסים ומוכרת אותם. היה לה ראש עסקי מגיל צעיר. כשסבתי הפכה לנערה היא הצטרפה לקבוצת כדורגל נשים ואפילו הצטיינה והגיעה לשחק בנבחרת ישראל לכדורגל נשים (עם פנינה רוזנבלום) ואף נסעה למשחק חוץ בגרמניה עם הנבחרת.

סבתא עבדה המון שנים כמנהלת חשבונות היא הייתה טובה מאוד במספרים וחישובים ותמיד עבדה במרכז וכשרצתה לעבוד קרוב לילדיה החליטה לחפש עבודה בחדרה וכך הגיעה לבית הספר צליל. סבתא הכירה את סבא יום אחד שחיכתה  לחברה והוא היה עם חבר ופנה אליה ושאל: "את מחכה לי?" היא ענתה לו שלא ואז הוא אמר לה " את עוד תחכי לי" ומשם הכל היסטוריה. לסבתא שושנה וסבא אריה נולדו 4 ילדים: הלנה, תומר, מורן ודניאל שלימים הביאו להם עשרה נכדים ונכדות מתוקים ומתוקות.

סבא וסבתא ביום חתונתם

למשפחה של סבתא שלי יש מנהג שמעבירים את צמידי הזהב בדורות כמו שאמא שלה קיבלה את צמידי הזהב מאמא שלה כך סבתא רבתא שלי העבירה לסבתי את הצמידים כמובן שחולקו בין כל בנותיה. סבתי טיילה בהרבה מדינות בעולם עם סבא שלי הם אהבו לטייל ביחד.

המסר שלה לדור הצעיר הוא: לא לוותר, להילחם על מה שאתם רוצים גם אם לא מצליחים ממשיכים לנסות מי שמתמיד בסוף מצליח, היום הדור הצעיר רגיל שהדברים מגיעים בקלות ואם לא מצליחים אז פשוט מוותרים ואז מפספסים דברים חשובים בחיים.

הזוית האישית

הנכדה מיה: החוויה הייתה מרגשת וכיפית. שמעתי סיפורים וגילתי שסבתא שלי הייתה בעבר ילדה "שובבה". היה נחמד להעביר את הסיפור וללמד על הילדות של פעם ולתת יותר הערכה לדברים שאיבדו ערך בדור של היום.

סבתא שושנה: זמן איכות יקר מפז והזדמנות מצוינת לגשר בין סבא/ סבתא לנכדים… תכנית מבורכת בהחלט.