מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל אבישר (טוקר), נולדתי בתל אביב בשנת 1949. כל השכנים בביתי שברחוב הס היו רופאים, שחלקם הגדול הגיע אחרי המלחמה מגרמניה – ייקים חמורי סבר שלא היו להם ילדים, ולכן התייחסו אלינו כמטרד. אנחנו הילדים מצאנו את מקורות המשחק בחצרות שלא תמיד התאימו למשחקים.

זכור לי שביום השואה הקרינו לנו, הילדים, סרטים על זוועות הגרמנים הנאצית, אני זוכרת שהייתי מגיעה הביתה עצובה ומפוחדת, היום לא היו מעיזים לעשות כך.. סבתי שהגיע ארצה ממחנה השמדה בשנת 1950 נהגה לספר לי את מה שעבר עליה, אבל סיננה הרבה. כששאלתי אותה: "סבתא, מדוע יש לך גיבנת?" סיפרה שזה מהמכות של הגרמנים. היא סיפרה שלאחותה של אמי היה קול יפה והיא קיבלה מנת לחם כל פעם ששרה.

כל משפחתי נולדה בליטא. אבי, דב טוקר, נולד בשנת 1920 ונפטר בשנת 1974. כל משפחתו נכחדה בשואה וכן גם כל משפחתה של אמי פרט לסבתי סוניה יואלס.

הוריי – דב ורוזה טוקר

אמי, רוזה יואלס טוקר, נולדה בליטא בשנת 1923 ונפטרה בשנת 2013. בגיל 17 אמי נבחרה למכביה הראשונה בארץ. בליטא הסבים היו מאד עניים ואמי נמלטה מהבית ומצאה עצמה בספורט וכך הפכה לאצנית מצטיינת שהוזמנה למכביה בישראל (למרות שאביה לא הרשה לה).

אמי במכביה בליטא לפני המלחמה

אמי עם המורה להתעמלות מליטא

אני דיברתי יידיש עד גיל 5, אבי מעולם לא דיבר עברית ולא סבתי. שהגעתי לגיל 5 הילדים ברחו והתרחקו ממני בגלל שלא דיברתי עברית. לאחר מכן השתלבתי ולא הייתי מחליפה את שפת העברית בשום שפה בעולם, בבגרותי עשיתי תיקון והיה לי מדור לסיפורי ילדים.

זו ילדותי, זהו ביתי שבו גדלתי, ומדינתי שאף אחד לא יקח מאתנו.

 סבתי סוניה יואלס אבי דב טוקר, אמי רוזה ואני

אמי רוזה טוקר ואני עם אבא של דין והנכדה דניאל – ארבעה דורות

נישאתי ונולדו לי שני ילדים. עינת היא אמנית מצליחה ובן הוא עו"ד. הנכדים היום גדולים: דניאל לוחמת בצנחנים. בן מתלבט האם ללכת לשייטת, גל לומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה ודין – כמו שקלאודיה אמרה – ילד פינצטה. כולם פלאי עולם.

הזוית האישית

סבתא רחל והנכד דין השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר קריית יערים ברמת השרון, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה קלאודיה רונן.