מאגר סיפורי מורשת

שמי אלון אפודי, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, רבקה כץ. סבתא רבקה נולדה בשנת 1948, בכפר סבא, לבית משפחת אבנשטיין.

סבתא רבקה מספרת על ילדותה במושב גן חיים

נולדתי וגדלתי במושב גן חיים. החיים  היו חיים פשוטים וצנועים, סדר היום כלל עזרה רבה בבית ובמשק. במשק היו לנו תרנגולות, עיזים ואתון. תפקידי היה לאסוף את הביצים, לתת אוכל ומים. בימי הקיץ החמים היה צריך לצנן את התרנגולות והיינו פותחים ממטרות שהיו על גג הלול כדי שהמבנה יתקרר. גם פרדס היה לנו, בתחילה, כשהעצים היו צעירים היה צריך להשקות אותם עץ עץ עם צינור בגומות, כשגדלו, השקנו בממטרות והיה צריך להעביר קווי השקייה כל שבוע. לאמי הייתה גינת ירק שסיפקה את צרכי הבית. ברור שכל ירק גדל בעונתו וכך לדוגמה מלפפונים לא אכלנו בחורף. ידעתי היטב את עבודות המשק והשתדלתי לסיים מהר את חובותיי ולהתפנות לחברות ותחביבים.

בית הספר היה במושב שכן והגעתי אליו על אופניים. בבית הספר למדנו בנוסף ללימודים הבסיסיים גם זימרה, חקלאות ומלאכה. מאד אהבתי טבע ומלאכה, ידעתי לתקן כל דבר. בית הספר היה קטן ולא היו כיתות מקבילות. לא הייתה לנו תלבושת אחידה ולמורים קראנו בשם.

בשעות הפנאי היינו נפגשים ומשחקים דודס, חמש אבנים, מחניים, חבל, בחורף שיחקנו 'ארצות' – (היינו מציירים עיגול על האדמה מחלקים לשניים וזורקים סכין בשטח של היריב, מותחים קו וכך כובשים שטחים). היו לנו תחביבים ואוספים שונים: אספנו והיינו 'מגהצים' אותם ושומרים בספר ישן שלא יתקמטו. מפיות, עטיפות של מסטיקים, קופסאות גפרורים, היינו מייבשים פרחים ושומרים בספר, אוספים חרקים ושומרים בתיבות זכוכית. אחי אסף בולים.

קראנו ספרים, הקשבנו לרדיו, בצהרים הייתה פינת הילד. לא היה טלפון בבית ולא הייתה מכונית. הכל היה תמים.

את בת המצווה איני זוכרת כמעט. הייתי בתחילת כתה ז' (ילידת נובמבר) וחגגתי ביחד עם ילדה נוספת מהכיתה. המסיבה הייתה בערב בביה"ס. בשבת חגגו לי בבית, למשפחה. אמי הכינה את כל הכיבוד וכל הדודים והדודות הגיעו.

הרקע המשפחתי שלי

נולדתי בשנת 1948, כבת זקונים, לגיטה ויוסף אבנשטיין. היינו שלושה ילדים במשפחה. הוריי הגיעו ארצה בשנת 1931 כחלוצים רווקים מליטה. הם עבדו בחקלאות, בסלילת כבישים. לאחר שנישאו הם גרו בתל אביב. אבי עבד בבניית נמל תל אביב ואמי במלון פלאטין. בשנת 1943 החליטו הוריי לעבור למושב גן חיים, אמי עבדה במשק ואבי היה מנהל עבודה בסולל בונה הוא בנה את כל המבנים בבית ברל, בי"ח מאיר ובית ספיר.

ציונות ואהבת הארץ היו הערכים עליהם גדלתי. גם בבית הספר הדגישו את הערכים הללו, חיינו בצניעות ובשותפות ועזרה הדדית.

נפילתו של אחי – אבינועם אבנשטיין

אבינועם היה גדול ממני בארבע שנים, בתיכון למד בבית הספר החקלאי הכפר הירוק בתום לימודיו הוא הצטרף לגרעין שיזף של תנועת המושבים.  במסגרתו  התגייס לנחל, והצטרף להיאחזות אלמגור שבחבל כורזים. השנה הייתה 1962 ההיאחזות הייתה על גבעה מבודדת הצופה על שפך הירדן והכינרת. הגבול עם סוריה עבר למרגלותיהם, בשפך היה מוצב סורי שנקרא מוצב השפך. החיים בהיאחזות היו משולבים  בין שמירה ועבודה

חקלאית. אבינועם מאוד אהב את המקום, את החברים, את האווירה, והיה אהוד על חבריו. ב 19.8.1963 לפנות ערב נסע אבינועם עם 2 חבריו, אבי וניסים, על הטרקטור כדי לסגור את המים בכרם. בדרך נפתחה עליהם אש תופת מטווח קצר, אבינועם ואבי נהרגו במקום,  ניסים הצליח לקפוץ מעל הטרקטור ולנוס בין סלעי הבזלת חזרה להיאחזות להזעיק עזרה.כשהגיעו החברים למקום מצאו את גופותיהם של אבינועם ואבי ועקבות 10 חיילים סורים שנסו מהמקום. ההלם והצער היו גדולים, עד אז הרגישו חברי ההיאחזות ביטחון שהם יושבים על ההר והסורים למטה וברגע אחד כל העולם השתנה.

בבית האבל היה גדול, בין לילה בלוריתו של אבי הפכה ללבנה הצער והעצב ליוו את חיינו.

אתר יזכור – לזיכרו של אבינועם

טיול חווייתי

במשפחתנו היה נהוג לציין את יום ההולדת שלי ושל סבא בטיול או פיקניק. אחד הטיולים המעניינים היה טיול ברמת בגולן בעקבות אלי כהן. בבוקר שבת בשנת 2016 יצאנו כל המשפחה לטיול, מצוידים בארוחת בוקר ודפי פעילות, התחלנו את המסלול בחמת גדר. בחמת גדר היה בית נופש לקצינים הסוריים, בזכות קשריו של אלי כהן עם קצינים בכירים בצבא הסורי, הצליח להכנס לרמת הגולן ולבקר באתרים ומתקנים של הצבא. מדריך הטיולים גיל ברנר, יצר מסלול טיול מדרום רמת הגולן עד צפונה, בו מצוינים אבני הדרך בחייו של אלי כהן. המסלול מסתיים במבנה המודיעין הסורי ע"י קיבוץ מרום גולן. פסליו של הפסל יובל לופן מגינוסר (המפסל בבזלת) ולוחות הסבר מלווים את נקודות הציון ומספרים את סיפור המקום. המסלול מומן בכספי אזרחים שהתגייסו ותרמו לפרוייקט. הטיול היה מעניין, הילדים והנכדים למדו מי היה אלי כהן ומה הייתה תרומתו למדינת ישראל.

סיימנו את הטיול במסעדה טובה במושב רמות וחזרנו הביתה שבעים ומרוצים.

חיי הבוגרים

בגילי אומרים ש'העיקר זו הבריאות וכל השאר זה בונוס'. אז אני משתדלת לשמור על בריאותי ולהנות מהבונוס. הבונוס שלי הוא המשפחה שלי- שלושה ילדים מוצלחים ושבעה נכדים מקסימים ואהובים. הבונוס שלי הוא הטיולים ברחבי הארץ היפה והטיולים שהיו בחו"ל עד הקורונה. הבונוס שלי הוא ההתנדבות בארכיון ומוזיאון המושב, אני נהנית מאד מהעבודה, מהנחיית קבוצות מבקרים ומההשתלמויות המעשירות.

בניית המשפחה

את סבא הכרתי בזכותה של חנה חברתי. חנה הייתה שחקנית כדורעף בקבוצת הבנות של הפועל כפר סבא. באחד הערבים התלוותי אליה למשחק שהתקיים באחד מקיבוצי עמק יזרעאל. במהלך הנסיעה הכרתי את יוסי, גם הוא היה שחקן כדורעף, בקבוצת הבוגרים של הפועל כפר סבא, ולמד עם חנה בבית הספר היסודי. כשחזרנו מהמשחק הוא ליווה אותי הביתה ולאחר שלוש שנים התחתנו.

במהלך שנות החברות סיימתי את תיכון עמי אסף בבית ברל (בו למדו גם ילדיי, ובשנים האחרונות סלעית בתי, אימא שלך מורה בו). המשכתי ללמוד בסמינר למורות בבית ברל ובסיום לימודיי התחלתי לעבוד במקום כאסיסטנטית במכון לטבע.

סבא סיים לימודיו בטכני של חיל אוויר והתגייס לצבא. הוא שירת ביחידת טילי ההוק ובמלחמת ששת הימים בשנת 1967, היה עם היחידה בסיני. לאחר השירות הסדיר התחתנו, היינו מאד צעירים – בני 20, אבל כך היה מקובל באותם ימים. 17.9.1968. החתונה הייתה השמחה הראשונה במשפחה, חמש שנים לאחר נפילתו של אחי אבינועם.

שבע שנים גרנו בכפר סבא, שם נולדו שלושת ילדנו: אבי, סלעית ותומר. היינו משפחה מאושרת, סבא עבד בתעשייה האווירית ואני עבדתי בהוראה. יצרנו קשרים חברתיים טובים עם השכנים שהיו ברובם צעירים כמונו. חלק מהם נשארו חברי נפש שלנו עד היום.

בשנת 1976 עברנו למושב גן חיים, לבית ילדותי, בו אנחנו גרים עד היום.

הזוית האישית

הנכד אלון: מאוד נהננו להכין את העבודה כי זה גם חיזק את הקשר בינינו וגם לימד אותי על ההיסטוריה המשפחתית שלי ועל המשפחה שלי בכללי. החלק שהכי אהבתי להכין היה חלק ג' השאלות. שם למדתי דברים חדשים ודברים ששכחתי. החלק שהכי היה קשה לי להכין הוא החלק הזה כי אני מסתבך עם להביע את דעתי בנושאים מסוימים. מה שהייתי משנה בעבודה היה הארבע תמונות בחלק ד' הייתי שם שלוש תמונות, אחת בכל נושא.

סבתא רבקה: נהנתי מאד מהעבודה המשותפת עם אלוני. שמחתי שהוא מתעניין בשורשי – שורשיו. חשוב לי שידע ויכיר את סיפור חיי והערכים עליהם גדלתי ובהם אני מאמינה. אני מקוה שהצלחתי להנחיל אותם בו ובשאר נכדיי. אדם שעושה לו שם בחייו, השם ממשיך לחיות גם לאחר מותו. חשוב לספר את הסיפור המשפחתי מדור לדור ובכך להנציח אותו. אני מאמינה שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו והסיפור המשפחתי הוא חלק מהנוף. תודה על ההזדמנות שניתנה לי לעשות זאת באמצעות עבודה זו.