שרה הופר, דור שני לשורדי השואה
בית ההורים
שמי שרה הופר, נולדתי בישראל בשנת 1953, בעיר תל אביב. בבית בו גרתי ידעו לדבר רק יידיש, כיוון שהוריי נולדו בפולין, וזו היתה השפה היחידה שידעו. היו לי שני אחים, אבל הם נהרגו בתקופת השואה, לא הכרתי אותם כיוון שנולדתי אחרי מלחמת העולם השנייה.
הוריי נתנו לי את השם שרה אברהמה פרלה על שמם של אחי: אברהם ואחותי פרלה. הוריי אף פעם לא הזכירו מה שקרה לאחים שלי ובכלל היינו יושבים בבית וכשהעליתי את הנושא או שאלתי שאלות תמיד אמרו שזה לא רלוונטי. מאוד כעסתי על זה, כשהייתי ילדה כי הייתי מאוד מסוקרנת לדעת, אבל עם השנים כשהתבגרתי התחלתי לעזוב את זה מכיוון שיש סיבה לכל דבר וככל הנראה שגם לזה היה סיבה.
כשהוריי מתו הייתי כבר גדולה והחלטתי למצוא מחקרים מתקופת השואה. הייתי שואלת את הדודים שלי ולבסוף גיליתי. האמת הייתה כואבת והצטערתי על זה שגיליתי על זה בשלב כל כך מאוחר.
היה לי קשה להתאקלם בגן ובבית הספר בגלל העובדה שכולם ידעו לדבר גם עברית ורק אני ידעתי לדבר רק יידיש. לעיתים היו גם צוחקים עליי בגלל אי ההבנה המילולית ביני לבין חברי לגן ולכיתה…. הוריי חינכו אותי לדרך ארץ. ונהגתי בכל נפשי ומאודי להשריש דרך זו למשפחתי וחבריי.
עם הורי ז"ל
תקופת ילדות
השכונה לא הייתה גדולה, היו בבית שני חדרים. היה ליד ביתי, בית כנסת ואהבתי מאוד להקשיב לזמירות והשירים. בית מגוריי היה קרוב לחוף הים. להוריי היה קיוסק ברחוב בן יהודה בתל אביב. נהגתי לבקר מספר פעמים בשבוע ואף אהבתי מאוד לשתות מיץ גזר סחוט ולעזור לאמי להכין כריכים. כשאמי עבדה בקיוסק, אבי נהג לקחת אותי לבילוי בקולנוע, לשבת במסעדות על חוף הים. עם חברי שיחקתי בתופסת, מחבואים ובעיקר שש-בש (המשחק האהוב עליי עד היום).
בית ספר
למדתי בבית ספר תל נורדאו. בכל שנה היה טורניר מחניים ומי שניצח היה מקבל מתנה. אהבתי מאוד לשחק מחניים. זוכרני, שהייתה פעם אחת שניצחתי והרגשתי תחושת ניצחון וכולם מאוד פרגנו לי.
אהבתי מאוד לקרוא ספרים. בכל שבוע, הייתי הולכת לספריית בית הספר ומשאילה ספר קריאה, בנוסף אהבתי מאד לשיר, והשתתפתי במקהלה בבית הספר.
תפקידים ומקומות עבודה
לא עבדתי בשנים הראשונות, טיפלתי בבנות שלי. מאוחר יותר הבנתי שאני אוהבת להיות מוקפת בילדים ולכן עבדתי תקופה מאוד ארוכה כסייעת בגן ילדים. מאד נהניתי לראות את הילדים גדלים מיום ליום. כיום אני עובדת כמטפלת בקשישים ומאוד אוהבת לעזור לזולת.
הזוית האישית
סבתא שרה: לסיום, ברצוני לאחל לשירה ומשפחתי היקרה שיחיו בבריאות ואושר. תודה להנהלת בית הספר "טביב" על ההזדמנות שניתנה לי לתת ביטוי לסיפור שלי. זו הייתה עבורי חוויה מיוחדת, הפגישה האישית עם שירה עזרה בגילוי עובדות משפחתיות בקשר למסורת למנהגים ולסיפורים שלא היו ידועים לנכדי.
מילון
מלחמת העולם השנייההייתה עימות צבאי עולמי, שנמשך בין השנים 1939–1945. המלחמה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית, מלחמת העולם השנייה הקיפה כמעט את כל העולם, כללה את גיוסם של מאות מיליוני בני אדם והובילה לכ-64.5 מיליון אבדות בנפש, יותר מבכל מלחמה אחרת.
ציטוטים
”דרך ארץ - נימוסים, התנהגות נאותה.“