מאגר סיפורי מורשת

סבתא שולה דהן לחיאני (אמה של אמי) נולדה ב1944 במרוקו בעיר מקנס.

לסבתי שישה אחים ואחיות והיא הרביעית מביניהם .

סבתי ומשפחתה גרו במרוקו בדירה בת שני חדרים. סבתי הייתה ילדה טובה, וחברותית, ובמיוחד אהבה לעזור לאימה. סבתי למדה בבית הספר בשם "ליקול", שהיה בית ספר משותף לערבים, יהודים ונוצרים. בבית הספר דיברו צרפתית וערבית .

סבתי עלתה ממרוקו לארץ באוניה ,אבל במקום להיכנס לארץ, עיכבו אותם והם נשארו באיטליה. הם המתינו לבואה של אנייה נוספת, שלקחה אותם לארץ ישראל.

סבתא שלי ומשפחתה הגיעו לנמל חיפה, ומשם ומשם העבירו אותה למעברה בחצור. במעברה לא היה חשמל, והם השתמשו בפתיליה לבישול ותאורה. במעברה הם חיו בעוני וצפיפות ,במשך שנתיים, ואז הם עברו לחיפה, וקנו דירה בת חדר אחד.

סבתי הכירה את סבי עמרם, דרך חבר משותף, שהכיר ביניהם. סבתא מספרת כי בתחילה לא אהבה אותו, אבל הוריה אהבו אותו ולחצו עליה להתחתן איתו. הם התחתנו ולמדו להכיר אחד את השנייה, וכיום האהבה בניהם היא אהבה גדולה. לסבא וסבתא ארבעה ילדים – אילן בן חמישים, מירב בת ארבעים ושבע, ליאת בת ארבעים וארבע, ואימי סיון בת שלושים ושבע.

סבתי הועסקה בעבר כמנהלת בחנות עלית – חנות לממתקים . וכיום היא עובדת בחנות ורדינון בקריון קריית ביאליק.

הזווית האישית

אגם – שמחתי לשמוע את סבתא שלי מספרת את הסיפור של חייה בפניי זה היה מאוד מרגש אני מאחלת לה רק בריאות אושר וחיים ארוכים