מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה שרקי, וולקן הוא שם נעוריי, נולדתי בארץ בשנת 1951 וכיום אני בת 71, מתגוררת בנתניה.

אבי, ישראל מאיר לבית וולקן, נולד בפולין וגדל בעיר אושוויץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1940 ברחו אבי ואחיו לסיביר ברוסיה וכך הצילו את עצמם מציפורני הנאצים. אמי, מלה גולדשטיין, נולדה בלובלין שבפולין. עם פרוץ המלחמה ברחה עם קרובי משפחה ונדדה ממקום למקום וכך שרדה את השואה. כל בני משפחת הוריי הגרעינית והמורחבת נכחדו על ידי הנאצים והם נותרו כמעט לבדם.

בתום המלחמה התאספו היהודים במחנה עקורים בגרמניה ושם החלו את תהליך העלייה לישראל באמצעות אוניות כשהם חסרי כל, ובמצב פיזי ונפשי ירוד. במחנה זה הכירו הוריי האחד את השני ושם התחתנו. בשנת 1949 הגיעו הוריי לישראל באונייה לגבעת אולגה למחנה עולים שם התגוררו באוהל.

ילדותי במדינת ישראל

נולדתי בשנת 1951 כאשר מדינת ישראל היא מדינה צעירה, גדלתי בבית קטן בעיר נתניה, עם הוריי ואחי הצעיר ממני בשנה וחצי, בית בן שני חדרים. התנאים היו קשים, הפרנסה הייתה בדוחק אבל היינו מאושרים – לא חסר לנו דבר והסתפקנו במועט. מרבית הזמן בילינו עם החברים בשכונה בחוץ, במשחקים כמו מחבואים, תופסת, קלאס, קפיצת חבל, ובקיץ בילינו הרבה בחוף הים. השכונה בה גדלנו החלה להתפתח, אמצעי התחבורה היה אוטובוס בלבד, לא היו טלפון או טלוויזיה בבית, הוריי נהגו להאזין לרדיו בשעות הפנאי. הם האזינו באדיקות לחדשות ולנו היו תוכניות ילדים אהובות. כמו כן, ניגנתי על חלילית ושקדתי על הלימודים. בחצר היה לנו לול עם תרנגולות וכן גידלנו תות שדה, גויאבות ושזיפים. עד היום אני שומרת על קשר עם חברות הילדות מגן הילדים.

שירות צבאי

עם סיום התיכון התגייסתי לצבא בשנת 1969, התקבלתי לחיל האוויר, ושירתי כמפעילת טלפרינטר בבור ביחידת הקשר של חיל האוויר בתל אביב. תפקידי היה להקליד את המברקים שהופצו לטייסות השונות. במלחמת יום הכיפורים הייתי כבר לאחר השירות הצבא, הוקפצתי לבסיס ושירתתי 50 יום. במהלך המלחמה הייתי עדה לכל מהלך הקרב הקשה ולאבידות הרבות.

היכרות והקמת משפחה

בשנת 1975 הכרתי את בעלי ישי במסיבה של חברים משותפים. ישי עלה מצרפת בשנת 1969 והיה הראשון מבני משפחתו שעלה לארץ ובעקבותיו עלו כל השאר. בדצמבר 1975 נישאנו ונולדו שלוש בנותיי. יש לנו היום ארבעה נכדים. כולנו גרים באותה השכונה, אנו נוהגים להיפגש הרבה לחגוג יחד את השבתות והחגים וכמובן ימי הולדת.

יציאתי לגמלאות וחיי כיום

כיוון שלא עבדתי, אני אימא וסבתא במשרה מלאה, מבשלת מדי יום לנכדים. בצעירותם הייתי אוספת את הנכדים מהגן ומבית הספר ושמחה ומאושרת לראותם אותם גדלים לנגד עיני.

אני רואה עצמי הרוח החיה של הבית, מי שאחראית על המפגשים החברתיים, הארוחות, הצחוקים וההווי. כיף לי לראות את שלושת הבנות שלי כמעט מדי יום ואת נכדיי. אנו מקפידים לחגוג בצוותא את חגי ישראל, את השבתות, אוהבים ללכת יחד לחוף הים, וסתם לשתות קפה ולפטפט. אני מאחלת לעצמי להמשיך להיות קרובה לקן המשפחתי שבניתי, בבריאות ובאהבה.

הזוית האישית

רבקה: מאוד שמחתי לספר ולשתף לנכדתי הבכורה והאהובה את סיפור חיי, אמנם קצרה היריעה מלהכיל את כל קורות החיים אבל זו הזדמנות להשמיע במקצת על החיים במדינה בתחילת דרכה, על החיים בישראל לאחר השואה ועל ההשתתפות במלחמות ישראל בבניית המדינה.

רוני הנכדה המתעדת: התכנית הזו הייתה הזדמנות לשבת עם סבתא ולשמוע סיפורים שמעולם לא שמעתי, וגם לראות תמונות שמעולם לא ראיתי. למדתי דברים חדשים על החיים במדינה בתחילת דרכה, על עולם שחי ללא טכנולוגיה ועל המאבק לחיים עצמאיים אחרי השואה. מעניין יהיה לשבת עם סבא שגדל בצרפת לשמוע את הצד שלו.