מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בשנת 1957 ברוסיה בעיר לנינגרד. ואחר כך עברה לאוקראינה בגיל חמש.

הם עברו לאוקראינה בגלל שאבא שלה היה קצין (אופיצר בצבא – טייס).

כשסבתא שלי היתה בת ארבעים, היא עלתה לארץ ישראל עם אמא שלי וסבא שלי. אמא שלי היתה בת ארבע עשרה וסבא שלי היה בן ארבעים ושש.

היא גדלה בעיר נפר. למדה בבית ספר רגיל. למדה בו בבית הספר. היא גם  למדה בבית ספר למוסיקה, וניגנה  על פסנתר. היא למדה לנגן עליו מגיל שבע.

בילדות הם שיחקו במחבואים, בחצר בקלאס, בדלגית ועם כדור. פעם לא היה משנה בן כמה אתה, תמיד היו משחקים אתך אם אתה רוצה. אחרי שעות בית הספר היו ריקודים סלונים, זה היה לכל בית הספר,(למי שרוצה) והיו הרצאות בתיאטרון.

בקיץ היו קייטנות קיץ לא כמו עכשיו. פעם קייטנות קיץ היו בעיר אחרת בלי הורים. למשך חודש היו ישנים שם בקבוצות, בנות עם בנות ובנים עם בנים. פעם בקייטנות המדריכים היו לוקחים אותם לים, ליער, ולמסיבות ועשו מלא דברים מיוחדים

לסבתא שלי היתה חברה בשם אוקסנה מגיל עשר, ועד עכשיו הם בקשר. כולנו נפגשנו ביחד בפולין וראיתי את החברה שלה, זה היה בערך לפני שנה.

כשסבתא שלי היתה נערה היא אהבה לסרוג (עד עכשיו יש את הסוודר שהיא סרגה) היא אהבה מוזיקה והיתה גם בחוג שחיה. היו חגים שהיא חגגה עם המשפחה או עם החברים, היו טיולים, היו חוות חקלאיות שבהם עזרו בעבודה בשדה(לנקות ולגדל).

סבתא שלי למדה באוניברסיטה. הנדסת מטלורגיה מתכת, וקיבלה תואר שני בהנדסאות מטלורגיה. מטלורגיה היא תחום בהנדסת חומרים שחוקר את התכונות המכניות והכימיות של מתכות, ואת השיטות להפקת מתכות ועיבודן. השם בא מהמילה היוונית μεταλλουργός אשר משמעותו "כורה" או "מעבד מתכות". המטלורגיה מלווה את האדם משחר האנושות ועד ימינו. (ויקיפדיה)

סבתא שלי הכירה את סבא שלי בגיל עשרים וארבע. הם נפגשו בטעות בחוץ, כשסבתא שלי סחבה שקיות כבידות. סבא שלי בא אליה והושיט לה יד לעזרה. סבא שלי היה כבר בן שלושים, מבוגר בשש שנים יותר מסבתא שלי.

הזווית האישית

סבתא ילנה והנכדה אביטל, תעדו את סיפור חייה של סבתא ילנה, בבית ספר אורט פסגות בכרמיאל בתשפ"ג 2023