מאגר סיפורי מורשת

שמי תרצה ונולדתי שנה אחרי קום המדינה. קראו לי על שם אחות של אמי – תיאה, קצור של השם תיאודורה על שם תיאודור הרצל.

אמי עלתה לארץ לבדה בשנת 1939, שלושה חדשים לאחר ליל הבדולח, מוינה באוסטריה עם סרטיפיקט בריטי והגיעה לקיבוץ נען. שניים מאחיה כבר היו בארץ כי עלו מטעמי ציונות הרבה לפני כן.

אבי עלה מגרמניה אחרי שהיה בעליית הנוער בערך באותו זמן בעלייה לא חוקית באונייה קטנה שפרקה את נוסעיה בלילה ליד קיבוץ שדות ים. אנשי הקיבוץ קיבלו אותם יפה ואבי נשאר שם ונהיה דייג בקיבוץ. מאוחר יותר הצטרף לצבא הבריטי שנלחם בגרמנים בצפון אפריקה, הוא נשלח למצרים וחזר עם מלריה. במלחמת השחרור התגייס לצה"ל והוצב על גגות תל אביב ביחידה שהפילה מטוסים מצרים שניסו להפציץ את העיר. שני הוריי השאירו משפחות באירופה שלא הספיקו לעלות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

בילדותי גרנו בקריית חיים לא רחוק מחיפה, בזמן שנקרא תקופת הצנע: למדינה החדשה לא היה מספיק כסף וגם לא מזון, כל זה בזמן שלארץ עלו אלפי יהודים מאירופה, כולם חסרי כל. הממשלה החליטה לחלק מזון על ידי פנקסי תלושים שאיתם היו הולכים למכולת לקנות מעט מאוד אוכל לפי מספר האנשים בבית. גרנו בבתי סוכנות קטנטנים ומסביב היה רק חול וחול וחול עד הים. הייתה לנו חצר קטנה ובה גידלו הוריי תרנגולות, ברווזים ותרנגולי הודו. כולם גם הטילו ביצים כך שלנו לא היה מחסור בבשר או ביצים. אני הייתי אחראית על האכלת האפרוחים שבקעו מחלק מהביצים.

זכורה לי ילדות רגילה ולא חשתי בשום חוסר, שיחקנו הרבה בחוץ בהמון משחקים שידועים גם היום: תופסת, מחניים, חמש אבנים, גולות וגוגואים.

כאשר הייתי בת 7 פרצה מלחמת סיני. זכור לי היום שבו משחתת שנקראה "איברהים אל אוול" הגיעה לחוף חיפה כדי להפגיז אותה, צה"ל החזיר מלחמה והיא התחילה לבעור. כל התושבים לאורך החוף כולל אני יצאנו לראות את האונייה בוערת. היא נכבשה ועברה לשרת את חיל הים העברי בשם אח" י חיפה.

לא היו לנו מסכים, לא טלוויזיה, לא מחשב או טלפון – כלום, רק רדיו ששידר חדשות והמון שמות של אנשים שהגיעו לארץ וחיפשו קרובי משפחה. גם מקרר חשמלי לא היה, היה מקרר שהיינו שמים בו בלוקים של קרח שקנינו מעגלת הקרח שהייתה עוברת ברחוב.

תרצה עם מקלט הרדיו ברקע

את הבגדים שלבשנו תפרה לנו אימא או סרגה, בכלל לא היינו קונים כמעט כלום. נעליים – כדי שיתאימו לשנה הבאה – היו עושים בהן חור בקצה איפה שממוקמת הבוהן והנה – אפשר לנעול עוד שנה.

למרות המחסור לא ידענו שחסר לנו משהו, האימהות אפו עוגות נהדרות, הכינו מעדנים ותפרו בגדים. היו המון חברים, כולם צברים שנולדו בארץ.

הזוית האישית

תרצה: נהניתי לבלות זמן עם יואב ולספר לו על עבר המשפחה ועל העבר שלי. יואב יקר, תמשיך להיות ילד מקסים נהדר ותגדל להיות איש טוב. זה יותר חשוב מהכל.

יואב: היה לי ממש מרתק ללמוד על המשפחה ולשמוע את הסיפורים של סבתא. אני רוצה לאחל לסבתא שלי שיהיה לה רק אושר ובריאות.