מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה בת ליצחק (איצ'ה) ז"ל וחנה ז"ל חרמוני. שמי ניתן לי על שם שתי הסבתות שנספו בשואה.

נולדתי בשנת תש"ח שנת הקמת המדינה, חודשיים לאחר הכרזת המדינה. בשנה זו שנת מלחמת העצמאות, פינו את כל ילדי כנרת ואת האימהות לחיפה, כי היה מאוד מסוכן להישאר בעמק הירדן. אמא שלי הייתה בהריון איתי ועם שתי אחיותיי הגדולות אילה ועפרה. נולדתי בחיפה וכשנרגעו הקרבות – שבו כולם לכנרת.

ילדות ובגרות

כשהגעתי לכיתה א' החליטו לפתוח בית ספר בכנרת (עד אז היו לומדים בדגניה א') , אנחנו היינו הכיתה הראשונה בבית הספר בכנרת, היינו כיתה מאוד גדולה ובה שלושים ושישה ילדים שנולדו בשנת הקמת המדינה בכנרת. קראו לנו כיתת העשור.

כילדים שלא היו לנו מחשבים ופלאפונים, לא היו טלויזיות ושאר מסכים, היינו משחקים משחקי חברה בחוץ ובפנים. זכור לי משחק שמאד אהבתי "סבתא סורגת". משחק בזוגות, אותו לימדתי גם את ילדי וגם את נכדי. בתיכון הצטרפנו לבית ירח .

את שרותי הצבאי עשיתי בגדוד 50 – נחל מוצנח , לימים גם הבן שלי, אבא של רוני , עמרי שירת באותה יחידה. לאחר הצבא חזרתי לקיבוץ, למדתי הוראה  באורנים.

סיפור סביב תמונה

רוני: התמונה צולמה בכינרת על דשא שהיום משמש גן שעשועים.

ברקע רואים את הבית הישן שגרה סבתא עם הוריה ( בחדר אחד ) ולפני הבית רואים מגרדה (מתקן לניקוי נעליים).

התמונה צולמה ב-1950, סבתא הייתה בת שנתיים, בשבת חורפית, לפי הבגדים והסרט הלבן על הראש של סבתא.

הייתה אווירה רגועה , אבא של סבתא היה כל השבוע בצבא והיה מגיע רק בסופי שבוע. בתמונה רואים את סבתא רבא , שזכיתי להכיר אותה. היא נפטרה בגיל מאה וארבע שרוני הייתי בת שש.

סבתא חנה עסקה בתיקון הגרביים של סבא שחזר מהצבא. סבתא שרל'ה  יושבת בשמש החורפית ונהנית מהבילוי המשפחתי. סבא איצ'ה צילם את התמונה . סבא אהב לצלם במצלמה שקיבל מהדוד  מאמריקה, לאלבום המשפחתי .

מהלבוש אנחנו יודעים שזה בחורף, הבגדים הלבנים והסרט הלבן על ראש של סבתא ( הילדה ) – מצביעים על כך שהתמונה צולמה בשבת .

סבתא רבתה מתקנת גרבים: שמים את הגרב על גבי פטריה מעץ כשהחור כלפי מעלה, ובעזרת חוט ומחט רוקמים שתי וערב עד שהחור נעלם.

נישואין והקמת משפחה

בשנת 1973 נשאתי למיכאל גנץ , בן כיתה שלי, והקמנו משפחה , לימים נולדו שני ילדינו , דורון (היום בת ארבעים ותשע) ועמרי ( היום בן ארבעים וארבע).

בכנרת עבדתי בבתי ילדים, ושנים רבות  הייתי מזכירה בבית ספר כנרת. בשנת 2000 עבדתי בירדנית ובתיירות. מאז שנת 2014 – אני בגמלאות . מנצלת את הזמן היטב לנכדים , לצייר , לטייל , לחברים  ולעצמי.

אני מאחלת לרוני שלי שתחלום חלומות ושתגשים אותם.

החלומות של סבתא

סבתא שרל'ה מספרת שכשהיא הייתה קטנה, היה לה חלום ילדות, שכשתהיה גדולה היא תהיה ארכיטקטית – ותעצב בתים וסביבה אקסטטיים ויפים. החלום לא התגשם מכיוון שהיה לסבתא עוד חלום להקים משפחה והיא הגשימה.

היא התחילה ללמוד ארכיטקטורה אבל החיים היו גדולים יותר ושנולדו הילדים זנחה את החלום לטובת המשפחה.

סבתא שרל'ה מספרת שהחלום שיש לה זה להכין תערוכת ציורים בנושא  "ילדות נשכחת". זה החלום שלה מכיוון שהיא רוצה להנציח ילדות יפה בקיבוץ.

סבתא שרהל'ה: החלום ניתן להגשמה ובעזרתה של רוני נכדתי נגשים את החלום. החלום המשותף של שתינו הוא לעשות משהו עם אחת השניה. ונגשים אותי בהמשך.

הזווית האישית

שרהל'ה ורוני: נהנינו מאוד מהמפגשים המשותפים יחד בכיתה, הם היו מעניינים ומרגשים מאוד. זה העמיק את הקשר בנינו ונתן לנו הזדמנות לבלות עוד זמן ביחד. תודה על ההזדמנות.