מאגר סיפורי מורשת

שמי שפרה לאה מלצר נולדתי ב 20.6.1947 בטבריה

אבי מרדכי דגני ז"ל, בשם המשפחה גרסטנזנג. הוא נולד בגרמניה ועלה לארץ בשנת 1937, כשהיה בן חמש עשרה. אמי שולמית דגני ז"ל נולדה בשם לונדון, בארצות הברית, ועלתה בגיל אחת עשרה לארץ, וגדלה בתל-יוסף.

אני נולדתי בטבריה וגדלתי בכפר בלום, אהבתי לשחק בקלאס, חבל, מחניים, חמש אבנים, וצעדי ענק. למדתי בבית ספר יסודי ובתיכון בכפר בלום. הייתי גם בנוער העובד והיו לנו פעולות, אהבנו ללכת לטייל, לרקוד, לשמוע מוסיקה, ולצפות בסרטים.

בצבא שירתי בחיל ההנדסה, ולאחר מלחמת ששת הימים השתחררתי מהצבא. אחרי הצבא למדתי בקורס לאחיות ועבדתי במשך שנה בירושלים בתור אחות בבית חולים איתנים (בית חולים לחולי נפש). אחרי שנה עברתי לבית חולים דז'אני ביפו ושם השתלמתי  בקורס מיילדות ועבדתי שם שש שנים.

חתונה ונישואין

באותה תקופה הכרתי את אב ילדי מנחם קליין והתחתנתי איתו בכפר בלום. ובאותה תקופה התגוררנו בבת – ים  ונולדו בנותיי אורית ומיכל. בשנת 1976 חזרנו לכפר בלום ואז נולד דורון בני הצעיר.

באותה תקופה עבדתי בבית התינוקות, בגן, במטבח. בשנת 1980 נקראתי לעבוד במרפאות הקיבוץ ועבדתי שם במשך עשר שנים במקביל עבדתי שנתיים בחדרי לידה בצפת.

בשנת 1984 נפרדתי מאב ילדי, ובשנת 1991 הכרתי את בעלי השני, ולאחר מכן עברתי לקיבוץ יפתח יחד עם דורון. אורית הלכה לצבא ומיכל נשארה עם מנדי בעלי לשעבר.

סיפור סביב תמונה

לאחר הצבא חזרתי לקיבוץ כפר בלום ועבדתי בחדר האוכל, קראתי בעיתון שנפתח קורס לאחיות מעשיות על חשבון המדינה, בתנאי פנימייה. נרשמתי לקורס על אף התנגדות אסיפת הקיבוץ ולקחתי שנתיים חופש מהקיבוץ. סיימתי את הקורס בהצלחה ונשלחתי לעבוד בבית חולים איתנים בתור שנת שירות למדינה. לאחר שסיימתי את שנת השירות הרגשתי שלא מתאים לי לעבוד עם חולי נפש, התחלתי לעבוד בתור מרכזנית, בחברת ביטוח מגדל, לאחר כמה חודשים קראתי בעיתון שמחפשים אחיות בבית חולים דז'אני ביפו, והתקבלתי לעבודה במחלקה כירורגית, ולאחר מכן במחלקת נשים. לאחר כמה חודשים נפתח קורס למיילדות, קיבלו אותי וסיימתי אותו בהצלחה, המשכתי לעבוד בבית החולים במשך שש שנים, במהלכם הכרתי את אב ילדי. התחתנתי ועברתי לגור בבת ים שם נולדו שתי בנותיי.

החלום שהתגשם

סבתא שפרה מספרת , שכשהיא הייתה ילדה, סבתא שלה סיפרה לה את הסיפור של שפרה ופועה, שהיו מיילדות במצרים(בתנ"ך), ואז היא החליטה שהיא רוצה להיות מיילדת, מאוחר יותר היא הלכה לקורס אחיות, לאחר קורס ושנת שירות למדינה התקבלה לקורס מיילדות, מאותו הרגע הבינה שהיא נמצאת בכיוון הנכון, לאחר הקורס הייתה מיילדת במשך מספר שנים.

הזווית האישית

שפרה: נהנינו מאוד מהמפגשים המשותפים, התרגשתי לפגוש את נכדתי בכיתת הלימוד בבית הספר. המפגשים היו מעניינים והיוזמה מבורכת . תודה על הזכות.