מאגר סיפורי מורשת

שמי ירין, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני היום רוצה לספר על סבתא שלי היקרה תמר תמי מזרחי, זו סבתא שלי  – אימא של אימא שלי. היא נולדה בשנת 1953 בבית חולים הדסה בירושלים, סבתא נולדה להוריה מסעודה ומרדכי ז״ל, בת שלישית אחרי בן ובת. סבתא נולדה לאחר שעלו לארץ ישראל ממרוקו והתמקמו בבית דגן.

כשסבתא הייתה בת שנה וחצי, אימא שלה נכנסה להריון רביעי וכשסבתא הייתה בת שנתיים, אבא שלה הרגיש לא טוב, אושפז בבית החולים ונפטר. אימא של סבתא נשארה בחורה צעירה עם ארבעה ילדים קטנים. אימא של סבתא עבדה קשה מאוד בניקיון בתים ומשרדים. סבתא והאחיות שלה, עוד שהיו קטנות מאוד, ניקו את הבית ודאגו לכביסות ולאוכל בבית. אימא של סבתא שלי לא התחתנה בשנית. הם קיבלו עזרה מהדודים ואנשים טובים מסביב.

סבתא שלי תמיד הייתה אישה עדינה ומאוד רגישה. היא הייתה אלרגית לתותים שהגיע למצב של אשפוז. סבתא שלי הייתה תלמידה טובה ומאוד אהבה ללמוד, היא שרה במקהלת בית ספר וכבר מגיל צעיר ראו שהייתה לה יד טובה לתפירה. היו לה המון חברות טובות. סבתא שלי, עם כל הקושי, תמיד סיפרה לנו כמה הילדות שלה הייתה טובה ויפה.

סבתא לא התגייסה לצבא, בזמנו לא הרבה נשים התגייסו, אפילו שמאוד רצתה. היא עבדה וחלק גדול מהמשכורת שלה היא נתנה לאימא שלה להוצאות של הבית. כשסבתא הייתה בת 21 היא הכירה את סבא שלי ובגיל 22 הם התחתנו, סבא היה גדול מסבתא ב- 13 שנים.

לסבא הייתה דירה בשכונת התקווה אז סבתא עזבה את הבית ועברה לבית של סבא. לא היה לה קל. זאת הייתה תקופה בה לא היו טלפונים בבתים ולא הייתה טלויזיה כמו היום, אבל סבתא שלי הייתה אדם חברותי ומהר מאוד התחברה לשכנים. לסבתא וסבא נולדו שלושה ילדים משותפים, אימא שלי היא הבכורה בין הילדים. לסבא היו עוד שני בנים מנישואים קודמים שהיו באים בשבתות ובחופשות וסבתא מאוד אהבה שהם באים אליה. הייתה להם שפה משותפת והם אהבו לבלות ביחד.

כשסבתא הייתה אימא צעירה, היא קנתה מכונת תפירה והייתה תופרת לילדים ולה המון בגדים, כל מי שהכיר אותה היה מבקש ממנה לתפור לה גם, אבל סבתא לא עבדה בזה, מדי פעם כשיכלה הייתה תופרת גם לחברות ושכנים. סבתא הייתה מדריכת הורים במתנ״ס בית דני, היא עבדה שם 14 שנים והייתה מאוד אהובה, הרבה ביקשו אותה כמדריכה שלהם.

כשסבתא הייתה בת 42 הייתה לה שפעת, החיידק של השפעת ישב על שריר הלב שלה, והוריד לה את תפקוד הלב ל 19%. מאישה בריאה שעובדת סבתא הפכה ביום אחד לאישה חולה שבקושי עומדת על הרגליים. אחרי חצי שנה של מחלה השתילו לסבתא של דיפיברילטור, שזה קוצב לב שנותן מכות חשמל פנימיות כשיש הפרעות קצב קשות, זה עזר לסבתא שלי קצת באיכות חיים, סבתא תמיד הסתכלה על הילדים שלה וחלמה להיות איתם שיתחתנו. סבתא זכתה להיות לצד כל הילדים שלה בחתונות שלהם.

בשנת 2011 המצב של סבתא נהיה קשה והרופאים לא נתנו לסבתא סיכוי בלי השתלת לב, רק שהתור ברשימה היה כל כך ארוך והם פחדו שהיא לא תחזיק מעמד, והשתילו לה לב מלאכותי, חלק ממנו באיזור הבטן (פנימי), יצא כבל מהבטן והיה מחובר למכשיר חיצוני. היה לסבתא קשה מאוד אבל היא רצתה להיות עם הילדים והנכדים וזה החזיק אותה. אחרי הניתוח אימא שלי כל הזמן דאגה לה, לקחה אותה לביקורות והייתה הולכת אליה יום יום ומביאה אותה אלינו בשבתות וגם באמצע שבוע.

השתלת הלב המלאכותי גרם לסבתא להמון נוגדנים, ולכן לא יכלה לקבל לב ויצאה מהרשימה. בינואר 2015 הבאנו את סבתא וסבא לגור איתנו, גם לעזור להם וגם לבדידות, היה לי ולכולם הכי כיף שיש. היו לנו שנתיים במהלכן תמיד הלכתי לסבתא, עזרנו לה והיא לנו, בערבים ישבנו ביחד, והייתה ממש הרמוניה.

בתחילת שנת 2017 סבתא הייתה חלשה יותר והיה לה קשה ללכת, עד שיום לפני ערב חג  שני של פסח סבתא התמוטטה. הזעקנו אמבולנס, פינו אותה לתל השומר, היא הייתה בתרדמת ארבע וחצי חודשים עד  שבסוף אוגוסט 26.8.17 סבתא נפטרה!

נשאר לנו חלל גדול בלכתה, היא הייתה מאוד משמעותית בשבילי ובשביל כולנו. אני שמח שבילינו הרבה ביחד וזה השאיר המון זכרונות טובים, וזה שאני יודע שתמיד כשהיא הייתה צריכה משהו הייתי שם בשבילה. סבתא שלי נפטרה בגיל 63 ו-8 חודשים, היא הייתה אישה אהובה, כל מי שהכיר אותה אהב אותה מאוד.

סבתא שלי

תמר תמי מזרחי

לעילוי נשמתך

אוהב מאוד ירין.

הזוית האישית

הנכד ירין: בזמן שעשיתי את עבודת התיעוד הזאת בעזרתה של אימא שלי נזכרתי איך סבתא שלי הייתה בזמנים הטובים שעברתי איתה.