מאגר סיפורי מורשת

במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, בחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שושי ז"ל, אימא של אבא שלי – בן.

סבתא שושי נפטרה ביום 5 בפברואר 2003 כשהיתה רק בת 57. ואת כל מה שאכתוב פה שמעתי מאבי – בן כפולר, סבא שלי – יצחק כפולר ומחנהל'ה –  (חברתה הקרובה של שושי שנשארה עד היום חברה טובה של המשפחה).

סיפור ילדות

שושי נולדה ב 6 בפברואר 1946 בבית חולים "אסותא" בתל אביב. היתה בת יחידה לאליזבט ומקס שעלו בשנת 1935 מנירנברג שבגרמניה. מיום שנולדה ועד שהתחתנה גרה בדירה ברחוב מלצ"ט פינת שינקין בתל אביב ביחד עם הוריה וההורים של אמה.

סבא איציק סיפר כי בבית של שושי חגגו את החגים אבל החגיגות היו חילוניות. ההורים של שושי היו "ייקים" חילוניים ובליל הסדר למשל אומנם לא היה לחם בארוחה אבל הם אכלו בה חזיר. אימא של שושי היתה שפית אמיתית והיתה מקבלת בחינם מהדייגים בתל אביב את השרימפסים שתפסו ברשת, כי לא היה מקובל למכור אותם בחנויות הדגים.

סבתא שושי למדה בבית הספר העממי "בלפור" ובתיכון "עיוני ה" בתל אביב. סבא מספר כששושי היתה ילדה מאוד רצתה שיהיו לה אופניים, אבל ההורים שלה פחדו שתרכב ברחובות תל אביב והם קנו לה במקום אופניים אקוורדיון. כילדה מאוד אהבה לעסוק באמנות בעיקר בציור וריקמה.

היכרות עם בן זוגה והקמת משפחה

בספטמבר 1970, כשהייתה שושי בת 24, היא הכירה במפגש אצל חברים את איציק כפולר שהיה אז בן 27. כזוג צעיר הם גרו בגבעתיים וכשהתלבטו לאן לעבור הם החליטו לקנות לבסוף בית קטן בשכונת רמת חן שברמת גן כי שם היה זול. בבית שקנו הקימו משפחה, שם סבא איציק גר עד היום. הבית היה מאוד יפה ומסודר כי שושי היתה "ייקית" ואהבה סדר ואירגון. לשושי ואיציק נולדו ארבעה בנים ובבית היה הווי של כיתה בגולני. אבא שלי בן הוא הבכור ואחרי שלוש שנים נולד אורי ואחרי חמש שנים נוספות נולדו התאומים דני ויוני.

ההווי המשפחתי, האווירה, מנהגים והרגלים

שושי מאוד אהבה לטייל וכמעט בכל שבת המשפחה יצאה לטייל או לעשות פיקניקים בטבע. במהלך השבוע שושי ואיציק היו עסוקים בעבודה והילדים בלימודים, עושים הרבה ספורט, מבלים שעות בצופים ועושים גם הרבה שטויות… "והיו גם הולכים אחד עם השני מכות ותמיד היה מישהו מילל".

אבא שלי זוכר שבכל יום שישי בצהריים כשחזרו מבית הספר או מהצבא, היתה ארוחה של פיתות עם חומוס ונקניקים, בשבתות כשקמו בבוקר, היה מחכה להם במטבח בופה ברנאצ' של סלט יווני, סלט טונה וסלט ביצים ששושי היתה מכינה.

בתקופה שסבתא שושי עבדה בבית החולים תל השומר, היה לה ביפר ובחגים ובשבתות לפעמים היתה מקבלת הודעות לביפר להגיע דחוף לעבודה בגלל מצב חרום. היא הייתה לוקחת איתה את אבא שלי ואחיו אורי לעבודה והם בילו שעות במעבדה – מתרוצצים בין החדרים ומכניסים אצבעות למבחנות במכונת ההפרדה במעבדה.

אבא שלי – בן בארוחת ערב עם הוריו – סבתא שושי וסבא איציק

השכלה, עבודה, שירות צבאי 

שושי התגייסה לצבא ונשלחה לשרת בגרעין בעין יהב. היא התאהבה במקום אך אימא שלה, שנבהלה שתהיה כל כך רחוקה מהבית, שכנעה אותה לחזור למרכז בתמורה לכך שהיא תצא לקורס קצינות. בקורס הכירה את חנה פרימן ומאז ועד היום חנהל'ה היא חלק מהמשפחה שלנו. החברות בין שתיהן היתה גם עם המשפחות והם נהגו לבלות ביחד. חנה גרה אז בכרכור והיא זוכרת שבפעם הראשונה ששושי באה לישון אצלה, היא התעוררה מציוץ הציפורים והיה לה קשה עם השקט של הכפר.

בתור קצינה שירתה שושי בשלישות הראשית שברמת גן ואהבה מאוד את השירות שלה. כשהשתחררה מהצבא למדה לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בכימיה בבית הספר לרפואה בירושלים. היא עשתה מאסטר על תאים סרטניים. "אירוניה של החיים", אומר סבא איציק. כי לימים נפטרה לאחר מאבק ארוך של שש שנים במחלת הסרטן.

אחרי הלימודים עבדה שושי במכון הווטרינרי בבית דגן ואחרי כמה שנים עברה לעבוד בבית החולים תל השומר. בהתחלה עבדה במעבדה הנפרולוגית ובהמשך הקימה וניהלה את מעבדת החירום של תל השומר, שהיתה באותה תקופה המעבדה הכי גדולה ומתקדמת במזרח התיכון. כל המעבדה היתה ממוחשבת ואוטומטית ללא מגע יד אדם. שושי עבדה שם שנים רבות בניהול המעבדה ואהבה מאוד את עבודתה.

טיולים משפחתיים

שושי אהבה לטייל בארץ ובעולם. אבא שלי זוכר את הטיולים עם אימא שלו לשוק הכרמל בתל אביב. שושי היתה לוקחת אותו ואת אחיו לשוק ופרדי הקצב, שהיה חבר של אבא שלה מגרמניה, היה נותן לה שאריות של נקניק לכלבים. היא גם מאוד אהבה לקנות להם בגדים בשוק בצלאל ולהסתובב באזור שינקין שבו גדלה. שהייתה חוזרת שושי מטיולים בחו"ל היא היתה חוזרת עם מזוודות מפוצצות בבגדים לילדים, בשוקולדים ובנקניקים.

אבא שלי זוכר גם נסיעה אחת ומיוחדת לאיטליה עם כל המשפחה לחודשיים בקיץ שגרו בבית על אגם גארדה, ובכל בוקר הוא היה עושה עם אימא שלו טיולים רגליים מסביב לאגם.

לטיול בר מצווה של אבא שלי, שושי לקחה אותו ואת אחיו שהיה בן 10 לטיול בפריז ולונדון. הוא נזכר שבתחנת הרכבת "ויקטוריה" שבלונדון, שושי גילתה ששכחה את התיק עם הכסף והדרכונים מתחת לכרית במלון. היא הושיבה את הבנים על ספסל בתחנת רכבת ונסעה במונית למלון וחזרה עם התיק.

אבא בן בפיקניק משפחתי עם סבתא שושי ז"ל

סיפור אישי מיוחד

פעם אבא שלי, כשהיה ילד קטן, טיפס על עץ שזיפים שהיה בגינה של הבית. העץ נשבר והוא נפל יחד עם העץ וצעק – "אני מת, אני מת!" ושושי שהיתה לידו ענתה לו: "מתים לא צורחים".

שושי אהבה מאוד לשחק שש בש, לבשל ולטייל בארץ ובעולם והיא היתה אדם עם לב גדול, הייתה עוזרת להרבה אנשים ותורמת הרבה. סבא שלי אומר: "היה לה לשושי אופי חזק ואופי של ברזל" וסיפר לי כבדיחה, שביקש שכשימות יקברו אותו עם לוח שש בש כדי שיוכל לשחק עם שושי כשיפגשו מחדש.

ואבא שלי בן אמר לי "שאימא שלך – חן מזכירה קצת באופי שלה את אימא שלי….". אני הייתי מאוד שמח לפגוש את שושי בתור סבתא שלי, אפילו רק לכמה דקות.

הזוית האישית

מיכאל כפולר: הייתי מאוד שמח לפגוש את שושי בתור סבתא שלי אפילו רק לכמה דקות. אני שמח שהצלחתי להנציח את סבתי שלא הכרתי.