מאגר סיפורי מורשת

שמי לני סימון, אי משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, רינה אוזן, ממנה שמעתי את הסיפור שאותו תיעדתי.

סבתא רינה מספרת

שמי רינה, נולדתי בשנת 1952 בצריפין, שנמצא ליד העיר ראשון לציון, לאחר שמשפחתי עלתה ארצה מתוניס.

נולדתי אחות לאח תאום, אך בלידתנו הרופאים טענו כי אחי לא שרד את הלידה ונפטר. משפחתי ואני עדיין מאמינים כי אחי התאום נחטף בעקבות כך שלא קיבלנו שום תעודת פטירה ואף אחד לא ראה את גופתו.

הורי בחרו לקרוא לי בשם רינה על שמה של סבתי, אך שסבתי הגיעה ארצה התברר ששמה הוא בכלל רבקה.

בילדותי, גרתי במושב עולים, שם אהבתי לשחק עם ילדים מהשכונה משחקים כמו קלאס, חמש אבנים, שלושה מקלות ועוד.

סבתא בילדותה עם הוריה בצריפין

בביתי הייתה חצר גדולה בה אפשרנו לאנשים שלא היה בידם מספיק כסף לחגוג אירועים משפחתיים כגון: ברית, בר מצווה וכו', אירועים אלו תמיד שימחו אותי מאוד.

תמיד חלמתי להיות אם למשפחה מרובת ילדים וכיום אני אם לארבעה ילדים וסבתא לארבעה עשר נכדים מתוקים.

החורף בארץ היה חורף שונה מהחורף שאנחנו מכירים כיום, לדוגמא: לא היו מזגנים שחיממו או תנורי חימום חשמליים, באותה תקופה השתמשנו בתנור נפט, כל בית קיבל הקצבה של נפט על מנת לשים בתנור זה כדי להתחמם. כשירד גשם הכל היה בחוץ בוץ ושלוליות עם צפרדעים כיוון שהדרכים לא היו סלולות באותה עת. כשהיינו הולכים לבית הספר בבקרים היינו קושרים שקיות ניילון על הנעליים כדי שהן לא יירטבו או יתלכלכו מהבוץ כי לא היה לנו כסף למגפיים…

אני הכי מתגעגעת בימי החורף, לימים בהם כל המשפחה הייתה יחד בבית ושיחקנו ביחד כל מיני משחקים והיינו מספרים איך עבר עלינו היום.

תמיד נהגנו להתלבש בסטייל, (בזכות דודתי אילנה ז"ל שהייתה מעצבת לי בגדים ותופרת אותם), התלבשתי בחצאיות, סריגים ובגדים שהיו תפורים במיוחד עבורי ולמידתי מבדי צמר.

המאכל שהכי מאפיין בעיניי את החורף הוא "עסידה". "עסידה" היא סוג של דייסה שעשויה מסולת טחונה. כשהיינו אוכלים את ה"עסידה" הדייסה תמיד הייתה מחממת ומשביעה.

בבית הספר המורים היו מתייחסים אלינו בכבוד ודיברו אלינו בצורה נעימה כיוון שהיה להם חשוב שנצליח. למרות זאת, אני אף פעם לא יצאתי לטיול שנתי, כי ההורים שלי תמיד פחדו עלי שיקרה לי משהו, אף פעם לא התכוננתי לטיול שנתי וחוויתי את החוויה הזו.

המקצוע האהוב עלי בבית הספר היה חקלאות, כי תמיד אהבתי לטפח את הגינה ולשתול ירקות. כאשר הירקות צמחו היינו לוקחים אותם הביתה על מנת לבשל בעזרתם ולהכין סלטים ועוד.

הזוית האישית

נכדה לני: נהניתי מאוד במהלך הכנה העבודה והתקרבתי מאוד לסבתא שלי. אני מרגישה שאני מכירה אותה הרבה יותר טוב עכשיו.

סבתא: נהניתי לחזק את הקשר עם לני ולספר לה על הילדות שלי. נהניתי שלני שאלה אותי שאלות על עברי ובכך זה קרב בנינו.