מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל ולנסי, נולדתי בחיפה ב1955, בביה"ח רמב"ם.

היינו שבעה  אחים וגרנו בבית מאוד קטן. כשגדלתי, התחלתי לעבוד כגננת.

אימהות לידה וגידול הבנים

לאחר שהתחתנתי רציתי להקים משפחה. בלידה הראשונה שלי הייתי אימא צעירה, הייתי צריכה להתמסר לתינוק שנולד, אהבתי אותו, ונתתי לו כל מה שיכולתי, (וכשלא יכולתי מבחינה בריאותית, היה לי קצת קשה לקבל את זה). כשבני הראשון נולד קצת חששתי, למרות שמבחינה התפתחותית, ידעתי מה צריך לעשות, והכרתי את כל השלבים של התפתחות, ותמיד פעלתי בהתאם. בכל גיל קניתי לו משחקים מותאמים, אבל  אחרי הכל, הייתי צעירה בת עשרים ואחת.

ילדתי ארבעה ילדים, היו לי ארבע לידות לא קלות, אבל הכל עבר בשלום בסופו של דבר, והתאוששתי מהן. לפני הלידה, לא ידענו את מין הילוד, אבל תמיד רציתי בנים. מאוד נהניתי מההתפתחות של כל אחד מהם. אפשר להגיד שאני גידלתי אותם, כי סבא עבד קשה גם שישי ובשבת. אני הלכתי לאספות הורים, אני טיפלתי, וסבא פרנס.

כשהם גדלו, טיילנו בארץ, ועכשיו אנחנו מכירים את כל המדינה. צעדנו בכל הצפון וטיפסנו על מצדה. האחים רבו ביניהם המון, ולפעמים היה קשה לגדל ארבעה בנים ביחד.

בהריון הרביעי רציתי בת, אבל כשבני הצעיר נולד אמרנו בהשלמה, 'אז לא תהיה בת'. כולם קיבלו אותו בשמחה, ואנחנו מאוד אוהבים אותו. אני גאה מאוד בהישגים שלהם. ואומרת כל הכבוד לכל אחד. כל אחד מהם ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות.

כאימא אני אעשה הכל למענם. בילדותם, כשהם לא האמינו בעצמם, הייתי מעודדת אותם, לוקחת אחד אחד ויושבת איתו. הבן הבכור היה סגור, והוא לא רצה חברים, לכן עשיתי ערב כיתה בבית, הזמנתי את כל הילדים והבאתי חטיפים. מאז הוא נפתח והילדים התחברו איתו. הייתי דואגת לשפר את הרגשתם בכך שהייתי חושבת על הצד הטוב שבהם, משבחת מחזקת ומעודדת. לימדתי אותם כשקשה מדברים  על הקושי. מקווה שהצלחתי.

כשהם היו קטנים היו בבית הרבה כדורגל ומכוניות. ניסינו לצאת הרבה ולטייל, ולא להיות כל הזמן בבית, ובשבתות ירדנו לכינרת, ונסענו המון לחיפה, וכך השגנו  אווירה טובה ונינוחה.

תמיד הייתי מאוד ותרנית, ומתחשבת ברצונות שלהם, והשתדלתי ליישם את מה שביקשו, התחשבתי בכל אחד  וניסיתי לעזור. אני מקווה שלבנים שלי יש זיכרונות טובים מילדותם.

הזווית האישית

יובל המתעדת: בהתחלה, כשבחרנו את המספר, גיליתי שאני כמעט לא יודעת כלום על סבתא שלי, אז נשמע לי ממש מעניין לראיין אותה. היה  כיף לראיין אותה וגיליתי עליה הרבה דברים חדשים. אני מאחלת לה שתגשים את כל החלומות שלה, ושתמשיך לעשות רק את מה שהיא אוהבת: ציור, יצירה, טיולים ועוד.

סבתא רחל:  הייתה לי חוויה מאוד מאוד מיוחדת. עצם זה שיובל בחרה בי כסבתא לתיעוד הסיפור, זה מאוד ריגש אותי, ושנית זה מאוד קירב אותי אליה, יותר ממה שהייתי. היא החזירה אותי לנעורים שלי, ולילדות שלי, וזה העלה בי כל מיני זיכרונות. הייתה לי הזדמנות לספר דברים שביום יום לא רציתי להעלות איתה, וכששאלה מאוד שמחתי להיפתח בפניה ולספר לה.