מאגר סיפורי מורשת

הרקע

אני ולנטינה ויינשטיין, או בקיצור ולה. נולדתי בתאריך ה 27 בספטמבר 1938, אני סבתא רבתא של דיאנה, נולדתי וגדלתי בעיר חרקוב באוקראינה. קראו להוריי אלכסנדר ולידיה. הסיבה שהוריי בחרו לקרוא לי ולנטינה היא בגלל שאבא שלי אהב את השם. אימא שלי הייתה אחות, ואבא שלי עבד במפעל של תעשייה אווירית שמייצר כלים לצבא. גדלתי בחרקוב, היה לנו בית פרטי עם גינה.

בילדותי שיחקנו במשחקים רבים כמו תופסת, מחבואים ועוד משחקים רבים. עליתי לארץ בשנת 2004 ביחד עם בתי, אינה (סבתא של דיאנה), עם שני בניה, הנכדים שלי ארם ומקסים (אבא של דיאנה). הסיבה שעלינו לארץ הייתה בגלל שאהבנו את הארץ, רצינו לעלות  וחלמנו על כך הרבה זמן.

בצעירותי

מקצוע ועיסוק

כשנולדתי בזמן מלחמת העולם השנייה היה קשה לגדול וללמוד, וזה יצר לי קשיים בלימודים, לכן רק אחרי המלחמה התחלתי ללמוד, ואהבתי מאוד את הלימודים. כשלמדתי בבית הספר היסודי, הייתה לי מורה שלימדה גם את בתי (סבתא של דיאנה) ואחר כך גם את הנכד שלי (אבא של דיאנה) – שלושה דורות למדו אצל אותה מורה.

סיימתי את לימודי החובה ביסודי עד התיכון, ובגיל 18, ב-1956, התחלתי את תקופת הלימודים שלי בפקולטה ללימודים בטכנולוגיה. בגיל 23,  בשנת 1961, סיימתי את הפקולטה לטכנולוגיה, והפכתי למהנדסת במכניקה.

חלום 

היו לי כמה חלומות בצעירותי, חלקם התגשמו וחלקם לא, החלומות שלא התגשמו היו לטוס לחלל ולהיות טייסת. הסיבה שהם לא התגשמו היא כי לא הייתה את הטכנולוגיה לטוס לחלל בזמני, ובשביל להיות טייסת הייתי צריכה ללכת ללימודים מיוחדים באוניברסיטה, אך זה לא יצא לפועל.

אחד מהחלומות שהיו הכי חשובים לי, ואחד החלומות שמשותפים לי ולדיאנה הוא הקמת משפחה. החלום שאני הכי שמחה שהתגשם לי הוא שהיום יש לי משפחה גדולה ואוהבת, שני ילדים, ארבעה נכדים ושלושה נינים, כמובן, יש עוד משפחה באוקראינה ובארץ. אחד מהחלומות שיש לי עכשיו הוא לראות איך המשפחה הזאת גדלה ולראות את הנכדים והנינים שלי גדלים ומקימים משפחות.

 משפחתי – חלום שהתגשם

תחביבים

התחביבים שלי כוללים כמה תחומים:

אחד מהתחביבים שלי הוא קריאה. אני אוהבת לקרוא ספרים על היסטוריה ואגדות, בנוסף אני גם אוהבת לבשל ולאפות למשפחתי. אחד המאכלים שהנכדים והנינים שלי אוהבים שאני מכינה להם לאכול זה כיסונים ממולאים בתפו"א שנקראים ברוסית ורניקי, כשאני באה לבקר את משפחתי אני "משתלטת" להם על המטבח ומכינה להם כמות של ורניקי שתספיק להם לכמה ימים לפחות.

הזוית האישית

דיאנה: היה לי מעניין לשמוע על כל מה שסבתא רבתא שלי סיפרה, על הדברים שכתובים בתיעוד שלא ידעתי עליה ועל דברים שלא כתובים, למדתי הרבה ממנה במהלך כתיבת הסיפור.

סבתא ולה: נהניתי לספר לדיאנה על עברי, היה כיף לספר לה על כך ולהיזכר בעברי.