מאגר סיפורי מורשת

שמי מאור פיסקין ואני בחרתי במסגרת תוכנית הקשר הרב-דורי השנה לספר על דינה גורודצקי, סבתא רבתא שלי.

דינה נולדה ב-10.4.1935 בקייב שהיום שייכת לאוקראיה, אבל אז הייתה חלק מברית המועצות. גם הוריה של דינה, נחום ופניה, נולדו באוקראינה בקייב.

בשנת 1941, כאשר דינה הייתה בת 6, התחילה מלחמת העולם השנייה עבור ברה"מ כאשר הגרמנים הפציצו את קייב.

נחום, אביה, התגייס לצבא הרוסי, אבל עדיין נישאר בעיר. פניה, אימה, נפטרה שנה קודם לכן. נחום היה נישא בשנית, אך אשתו נסעה עם התינוק לבקר קרובים בעיר אחרת.

עם פרוץ המלחמה דינה עברה לגור עם דודיה, רחל ולב. היא נשארה איתם עד סיום המלחמה המשוער והם ברחו ביחד הרחק מהמלחמה. מאז דינה לא ראתה יותר את אבא שלה. את אחיה פגשה רק אחרי 50 שנה.

הילדות לפני המלחמה הייתה שמחה וחסרת דאגות בעוד שהשנים עם הדודים היו מלאים במחסור באוכל ובבגדים. לדינה היה קשר מאוד קרוב עם רחל שהייתה אמא אומנת עבורה. לעומת זאת, בעלה של רחל לב התנהג אליה באכזריות.

סבתא הייתה נשואה פעמיים. פעם ראשונה הייתה נשואה לשמעון גורודצקי, רופא יהודי צעיר שהיא הכירה בלימודים. שמעון נפטר ממחלת כליות תוך כמה שנים, אך הם הספיקו להוליד את אירנה, סבתא שלי.

דינה התחתנה שוב עם אדוארד קילידג'ן ונולד להם בן, אולג. אדוארד הוא זה שגידל את סבתא שלי, אירנה ואת אולג והם הגיעו ביחד לארץ. בשבילי אולג הוא סבא רבא.

סיפור העלייה

מי שיזמו את העלייה ארצה היו הילדים של דינה – אירנה, אמא שלי, ואחיה אולג. אחת הסיבות הייתה שהיהודים לא הרגישו שייכות לברית המועצות, ועוד סיבה הייתה שאולג ואירנה היו מתנגדי משטר. לכן לא רצו לגור במדינה קומוניסטית. הסיבה הריאלית הייתה שבשנת 1990 ברית המועצות פתחה את שעריה ואפשרה ליהודים לעזוב.

השנים הראשונות בארץ היו קשות. היו צריכים לחיות מהסכום הקטן של ביטוח לאומי כשמסביב היו אין סוף פיתוים של העולם המערבי.

בתקופת הקורונה דינה כבר הייתה לבד, אחרי שאדוארד ניפטר. זאת הייתה שנה בודדה שבה אי אפשר היה כל כך לצאת מהבית, ובכל זאת הנכדה אולגה, הבת של אירנה שהיא אמא שלי הייתה באה לבקר אותה כל סוף שבוע, למרות כל מחסומי המשטרה והאיסורים.

הדור של דינה הגיע מתוך אילוץ כבריחה מהשלטון הסובייטי, אבל היא מרגישה שזה הבית, והיא מקווה שהדור הצעיר ימשיך להפריח את הארץ.

דינה כיום מתגוררת באשדוד והיא בת 88.

הזוית האישית

אני רוצה לאחל לסבתי שתחיה באושר עד 120 שנים