מאגר סיפורי מורשת

שמי עטא זקאי, נולדתי בשנת 1941 בירושלים. ברצוני לשתף אתכם בחוויית ילדות שלי, כשהייתי רק בת שבע.

בשנת 1947 כאשר הייתי בת שבע עברנו לירושלים, אני זוכרת שבבית היו לנו חלונות מאוד גדולים.

קרוב מאוד לבית שלנו היה בית ספר לשוטרים בריטים. באותה תקופה, האצ"ל והלח״י נלחמו רבות כנגד הבריטים, על מנת לגרש אותם. באחד מן הימים נציגים מהאצ״ל והלח”י באו אלינו הביתה עם בקבוק יין, ואמרו שהם הולכים לחתונה. הם עלו למעלה והשאירו אצלנו את בקבוק היין. כנראה, שהם עלו למעלה וזרקו על הבריטים פצצה, כי רגע אחרי הבריטים החלו לירות לכיוון הבית. בבית היו לנו שני חדרים מחוברים עם דלת ביניהם. כשהתחילו היריות, אמי, אחי ואני נכנסנו לחדר, והסתתרנו מתחת לשולחן. אבי בינתיים היה בעבודה. כולנו חיכינו שהיריות יסתיימו. בשלב מסוים האנשים שהביאו לנו את בקבוק היין חזרו לתוך החדר, וחיכו איתנו עד שהיריות יסתיימו. כשהיריות הסתיימו ראינו שהסמובר הגדול שהיה בחדר חורר על ידי כדור. בדיעבד, התברר שאלה היו אנשים שהיו פעילים באחת המחתרות. הם באו לבית שלנו, משום שהיינו קרובים לבית הספר הבריטי. מזל שהסמובר ספג את פגיעת אחד הכדורים, אחרת הוא היה יכול לפגוע בנו.  החדר הראשון היה מלא בשברי זכוכית מהחלון שהתנפץ, ובחדר שאנחנו שהינו בו לא קרה דבר, בזכות מחמם המים שעצר את הכדור. עד היום יש בו שקע מהכדור.

הסמובר שספג את פגיעת הקליע

חג סוכות ועץ הושינגטוניה

בילדותי, היה לנו בית קטן, אבל היתה לו פרגולה והיתה חצר גדולה, בה אבי היה בונה את הסוכה. את הסוכה הכין אבי מעץ, ואת הסכך מהענפים של עץ הושינגטוניה, שנפרשו מעל כמו מניפות. כל שנה אבי היה קוטף כמה ענפים ושם אותם על הסוכה. אבל במשך הזמן העץ גבה וגבה, עד שאפילו סולם לא הספיק לאבא שלי. אז הוא לקח שני מקלות ארוכים, אורכם שני מטר לערך, חיבר את שני המקלות אחד לשני ובקצה שם מסור. בדרך זו הוא יכול היה להוריד את הענפים מהעץ. מכיוון שהתגוררנו בירושלים, היינו זקוקים למשהו שיגן עלינו יותר טוב מהקור. ולכן שמנו בד לבן, שהיה לנו בבית וששימש כווילון בסוכה.  לא ישנו בסוכה, כי היא לא עמדה בקור וברוח הירושלמיים. את הקישוטים לסוכה הכנו אני ואחי,  הכנו קישוטי אוריגאמי, סירות מנייר ופרחים. התחרינו בנינו מי עושה את הפרח עם הכי הרבה שכבות. הכנו גם שרשראות מנייר, כמו היום, וכל אחד התגאה בקישוטים שהוא הכין. אני זוכרת שהיינו הולכים עם אבא לשוק לקנות את ארבעת המינים. אבא שלי בחר את האתרוג עם הפיטם הכי טוב והכין גם סלסלות בשביל ארבעת המינים.

מכיוון שהחג חל בתקופת המסיק, לפני שהיינו מכניסים את השולחן והכיסאות לסוכה, היינו מתיישבים ודופקים את הזיתים באבן, כדי להוציא מהם את המרירות ולהכין מהם זיתים כבושים. אחד מהמאכלים החגיגיים שהיה נהוג לאכול אצלנו בחג הסוכות היה געפילטע פיש.

הנכדה דגני: היום, סבתא עטא גרה בעין הנציב, ומאוד אוהבת לצייר ולפסל בחימר, בזמנה הפנוי. סבתא נוהגת ללכת לחוג קרמיקה ולחוג ציור, שם היא מציירת ומפסלת. בנוסף, היאאוהבת לסרוג כיפות ולעבוד בגינה. לעיתים היא אופה עוגות וקוראת ספרים. בעבר כשהייתה ילדה אהבה  לעסוק באיסוף ״פרסים״. "פרסים" אלו בובות מבד שדומות למדבקות והילדים היו מחליפים אותן אחד עם השני.

הזווית האישית

סבתא עטא: שמחתי מאוד לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי, זהו משהו חדשני, שלא חווינו כמותו עם יתר הנכדים. נהנתי מאוד מהמפגשים. דרך המשחק והפעילויות הרציניות, יכולתי לספר לנכדתי  דגני את הדברים המעניינים שהיא לא הכירה, כי הם קרו לפני שהיא נולדה ולקשר בין הדורות. המפגשים היו מעניינים ומהנים.