מאגר סיפורי מורשת

שמי סימה טוביאס נולדתי בתל אביב בשנת 1955 להורי, דני ז"ל ורוזי, שתיבדל לחיים ארוכים.

ילדותי ביפו

ילדותי עברה ביפו העתיקה. התמונה מן העבר בכותרת, צולמה כשהייתי בגיל שמונה – תשע. ברקע אפשר לראות מכוניות בשנות החמישים. בימי שבת היינו לובשות, אמי ואני, בגדים חגיגיים ומסתובבות ברחובות לטייל. הבגדים שאני לבשתי הם חולצה לבנה, גרביים לבנות קצרות וחצאית. הבגדים שאמא שלי לבשה הם שמלה ותיק צד.

יום שבת היה יום מיוחד עבורי בגלל שההורים שלי עבדו כל ימות השבוע מהבוקר עד הלילה, ובימי שבת הם היו רק איתי. עד כיתה ו' גרנו ביפו, והייתי הולכת לבית הספר ברגל, עם חברות. אני לא כ"כ זוכרת את השמות של כולן, אבל אני זוכרת שלאחת מהן קראו פרידה. והיו גם חנה ואורנה ונחמה, שחברה שלי עד היום.

בית הספר היה קצת רחוק, כעשרים וחמש דקות הליכה. הייתה תקופה שלמדתי בחוג בלט. מאוד אהבתי לקרוא, הייתי רשומה בספריה העירונית, ביפו, וכמעט כל יום הייתי מסיימת את בית הספר והולכת לספריה ברגל, שהייתה רחוקה ממקום מגוריי, בשביל להחליף לספר חדש. הייתי ממש מכורה לקריאת ספרים. בכיתה ו' עברנו לגור ברמת גן, והייתי צריכה להכיר שם חברות חדשות, ומסגרת חברתית חדשה. בתקופה הזאת אהבתי מאוד לשמוע שירים ברדיו, וגם לשיר אותם. הייתי יצירתית, הייתי מכינה תכשיטים מחלקים שהייתי קונה בתל אביב. אהבתי לצייר, והמשכתי תמיד לקרוא הרבה ספרים. ידע זה כוח. בעברי הייתי משרטטת ואחר כך למדתי אומנויות, והים אני מציירת ועושה עבודות זכוכית בביתי.

כיום אני בת שישים ושבע, מתגוררת בקריית אונו עם בעלי יוסי, ולנו שני ילדים וחמישה נכדים, שאחת מהן זאת תמרה נכדתי המנחה אותי בפרויקט.

חפץ המועבר בין ארבעה דורות

ספר מחזור לשלושת הרגלים עבר אצלנו במשפחה כבר ארבעה דורות. הוא עבר בירושה בתוך קופסה מותאמת ונמצא אצל אבא שלי. הספר עטוף באריג קטיפה משובע ובעיטורים מוכספים, ובהם גם עיטור של עשרת הדיברות, מוחזק על ידי שני אריות וכתר מעליו. הספר ניתן במתנה על ידי סבא רבא שלי  לשלוש בנותיו שאחת מהן היא סבתא סופיה שהיא סבתא שלי. בחרתי להביא את החפץ הזה כי הוא החפץ הכי עתיק שנמצא ברשות משפחתנו.

הזווית האישית

סבתא סימה: מאוד נהניתי מהפרויקט, הוא מאוד מרגש וחוויתי. מעלה זיכרונות ילדות על פני השטח, ובמיוחד הקשר האישי עם נכדתי תמרה, שבילנו יחד בשעות האלו. זה היה שווה הכל.

תמרה: היה פרויקט מאוד מהנה וכיפי. הוא מאוד מגבש ביני לבין סבתא, אני לומדת הרבה מהעבר של סבתא, ואני לומדת דברים חדשים  על המשפחה המורחבת.