מאגר סיפורי מורשת

סבתא ניבה אביגדורי, נולדה בישראל, בבה"ח הסקוטי בטבריה, בשנת 1952.

סבתי נקראה ניבה, כהמשך לסיפור שמות האחיות במשפחה:

האחות הגדולה- תלמה, נולדה בט"ו בשבט, אבא היה חקלאי (פאלח).

תלמה – הוריה התבקשו לקבל אישור באסיפה של הקיבוץ, כי כך היה נהוג. באסיפה הם הסבירו שתלמה נולדה כבת ראשונה בכנרת, לקבוצת הרמת-גנים ולכן היא תהיה כתלם, לילדים שייוולדו אחריה.

האחות השניה – נטע, נולדה בט"ו בשבט, פירוש השם: שתיל.

נטע – הוריה ביקשו לקרוא לה גאולה, כי חיכו שתקום מדינת ישראל. תלמה וחברותיה, לא הסכימו לכך, והן הכינו עוגה וכתבו עליה – מזל טוב להולדת נטע.

האחות השלישית – דליה, שם של פרח ( שהוריה אהבו ). שם של השתיל.

דליה – מכיוון שהוריה הבינו שמתחיל כאן סיפור חקלאי, הם בחרו להמשיכו ולבחור לה שם של פרח.

האחות הרביעית- סבתי ניבה שפירושו תנובה, כסיום לסיפור החקלאי.

תלמה -תלם, נטע -השתיל בתלם, דליה– שם השתיל, וניבה -התנובה של הפרח, וכך מסתיים סיפור מחזור בטבע. לפרח יש פרי.

הוריה של סבתי

אבא- פנחס נולד באסטוניה. עלה לארץ ב-1932, וב-1934 הגיע לכנרת.

אמה- בלה גולדין, נולדה בלטביה. עלתה לארץ במכביה( נדמה לי הראשונה ), כרקדנית, ונשארה בארץ. הגיעה לכנרת ב-1934, עם אבא מקיבוץ מרמת- גן.

 ילדות ובגרות בקבוץ כנרת – סבתא מספרת: 

"גדלתי בקבוצת כנרת, למדתי בביה"ס בכנרת, מכיתה א'-ח' וביה"ס התיכון שלנו היה בבית ירח. גדלתי בחינוך המשותף, בלינה משותפת. הייתה לנו מטפלת, מכיתה א' עד כיתה ח', אותה מטפלת הייתה לנו כמו אמא. היינו כמו משפחה של שבעה עשר  או שמונה עשר ילדים עם מטפלת אחת. אכלנו בצריף הילדים, עד כיתה ח', ואחר כך עברנו לאכול בחדר האוכל, מכיתה ט' ( בית ירח).

להורים הלכנו משעה 16:00-19:30 ואז הלכו להשכיב אותנו, גם בכיתות יסודי.

במיוחד אני זוכרת את ההשכבה בגן הילדים. אבא או אמא היו יושבים על המיטה שלי, ומספרים לי סיפור לפני השינה, ואחר כך הלכו להם. נשאר איתנו אבא או אמא תורן/ית לשמור עלינו, עד שהגיעה שומרת הלילה, היא ישבה בחדר אחד, עם מכשירי קשר, ואנחנו ישנו לבד, בלי אף מבוגר/ת. אם מישהו היה בוכה,  השומרת הייתה יודעת מאיפה הבכי, והלכה לשם, לראות מה קורה.

בכיתות הגבוהות של בי"ס יסודי, הלכנו לישון לבד והשומרת לילה, הייתה משגיחה (מרחוק ). גם שהייתי בגיל תיכון, הייתה לנו, לינה משותפת, ולכן גרתי עם שתי חברות בחדר. השירותים היו משותפים, בחוץ לא היה לכל חדר מקלחת ושירותים. אהבתי מאוד את חיי החברה, גם כשהייתי קטנה וגם שגדלתי.

המשחקים שלנו רובם היו בחוץ. חם בעמק הירדן ולכן היה אפשר לבלות הרבה עם חברות וחברים על הדשא, או על הדשא של השכנים. היו לנו משחקי כדור: "עמודו " ומשחק כדור קטן שזורקים על הקיר :" שבע שש ".  על המגרש בין בתי הילדים שיחקנו  " דודס " " ומחניים". הבנים שיחקו גם כדורגל, והבנות שיחקו במשחקים משותפים. החברות והחברים שלי היו בני כיתתי (כמו בני משפחה היינו עד היום הזה) וגם חברות וחברים מכיתות נמוכות מאתנו. אני הייתי מאוד מקובלת בחברה, אחראית, עוזרת לכולם. עוזרת למורה למטפלת ולילדים אחרים (לפי הצורך). תמיד הייתי בוועדות, ועדת חברה, ועדת עלון, ועדת תרבות, בכל ימי ילדותי, וגם אחרי שהשתחררתי מהצבא, המשכתי לעסוק בענייני חברה ותרבות של קב/כנרת.

בתקופה הבגרות שלי, בתקופת התיכון (בית ירח), הייתי מאוד מעורבת בהרבה תחומים, בלימודים בביה"ס, ובחברה בכנרת. היו לנו מחנות קיץ, בהם נפגשנו עם קיבוצים אחרים מהארץ, ותמיד קשרתי קשרי חברות, שהמשיכו איתי עד הרבה שנים קדימה. היו שנים שבמחנות הקיץ, נפגשנו גם עם קיני נוער, מהעיר תל אביב, וגם שם היתה לי חברה במשך המון שנים, גם אחרי ששתינו התחתנו.

השירות הצבאי שלי היה שלושה חודשים בפיקוד דרום, בחיל הספקה ראשי. לאחר מכן, עברתי ביוזמתי, בעזרת הורי, לחטיבת גולני שבפיקוד צפון. שובצתי לגדוד 12- "גדוד ברק". נקלטתי שם מיד, ועד היום הזה אנחנו שומרות על קשר בינינו בנות הגדוד.

מקצוע

מיד לאחר השירות בצבא, חזרתי לעבוד במכון החליבה של קב' כנרת. עבדתי שם בכיתות י"א – י"ב והיה טבעי שאמשיך. אחרי כעשרה חודשים עברתי לעבוד עם תינוקות ועסקתי בזה עד שיצאתי לפנסיה. הייתי מטפלת תינוקות מוסמכת. עברתי קורסים שונים כגון הנקה, פיזיותרפיה והדרכת אימהות.

עזבתי את כנרת לפני שלושים שנה, מסיבות אישיות, והמשכתי לעבוד עם פעוטים עוד חמד עשרה שנה, ויצאתי לפנסיה מוקדמת. ילדי התחנכו בכנרת, ובחרו להישאר בתנועה הקיבוצית. הם הקימו משפחות ומגדלים את ילדיהם. אני סבתא מאושרת לשמונה נכדים. לפני ארבע עשרה שנים הפכתי לסבתא, ומאז אני עוזרת ככל יכולתי בגידולם. נותנת מעצמי ככל הניתן באהבה גדולה, מאפשרת לילדי, לצאת לחופש, ונשארת עם הנכדים.

הדבר הראשון שעשיתי לאחר יציאתי לפנסיה הוא קורס דולות. כ"כ התאים לי להיות דולה. כל כך נהנתי ללוות את כל בנות משפחתי הענפה בלידות שלהן, וגם בליווי והדרכה בבתיהן אחר הלידה. היום אני אישה חופשיה ומאושרת מטיילת הרבה בארץ וקצת בחו"ל. עוסקת בספורט, נפגשת עם חברים/חברות, מארגנת מפגשים, לומדת ומאוד מאוד קשורה, אוהבת ועוטפת את המשפחה הגרעינית שלי. אני גם עוזרת לבני המשפחות הצעירות (אחיינים ואחייניות שלי)".

סיפור סביב תמונה (התמונה שבכותרת)

התמונה צולמה במטעי הבננות של קיבוץ כנרת, הנמצאים קרוב לקיבוץ מסדה, בט"ו בשבט, כאשר כל חברי הקיבוץ נסעו יחד במשאית גדולה מאוד לנטיעות.

התמונה צולמה ביום שבת בשנת 1963 ( סבתא הייתה בת אחת עשרה ) עם הוריה. הייתה אווירת חג של כולם ביחד, במשימה  חשובה במיוחד התגייסות לנטיעות מטע הבננות. אחד מהקשיים היה שלא היו מכוניות לאנשים. סבתא ניבה עם אבא פנחס ואמא בלה, הייתה הרגשה של התרוממות רוח וחגיגיות רבה. אבא פנחס היה חקלאי כל חייו. מכיוון שלא היו פעם מצלמות היה אדם אחד, שעבר בין המשפחות וצילם. סבא פייקלה היה סבא שלי מצד אבי, והוא היה הצלם. כולם ידעו שהוא הצלם וחיכו לו. בתמונה רואים שהלבוש היה רגיל לגמרי, יכול להיות שהיה קריר לפי השרוולים הארוכים. כולם היו מגויסים לנטיעות. עד שלא נגמרה העבודה היינו עסוקים בנטיעות.

החלום של סבתא ניבה

סבתא ניבה מספרת שהיה לה חלום לחצות את ארה"ב מחוף לחוף, או את אוסטרליה. החלום כרגע לא התגשם ואין לי נכון לעכשיו את האפשרות לעזור לסבתא להגשים זאת.

מסר לדור הצעיר: שמרו על קשר עם בני המשפחה שלכם! תלמדו ותשכילו בעולם שלכם, תזדקקו לזה, תבקרו, תתעניינו, תעזרו כשצריך עזרה, תנו מעצמכם לסביבה בה אתם נמצאים. תמיד תמיד תישארו אנושיים.

הזווית האישית

סבתא ניבה והנכדה יערה השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר נעמי שמר בקבוצת כנרת בתשפ"ג – 2023