מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכל בודניוק לבית וישליצקי, אני סבתא של שי אשכנזי ורון בודניוק.

נולדתי בעיר מרסיי שבצרפת. הוריי, ניצולי שואה – וישליצקי חיה ויצחק זיכרונם לברכה, נולדו בעיר צ'רטחובה בפולין. הוריי עברו את השואה במחנה הריכוז בעיר, ובשנת 1945 בסיום המלחמה הגיעו לגרמניה למחנה עקורים בשם פרנוואלד. ביולי 1947 עלו הוריי על אוניית המעפילים אקסודוס בדרכם לחיפה. אמי הייתי בחודשי היריון מתקדמים. בהגיעם לאונייה, בהפלגה לארץ, ליוו אותן אוניות בריטיות במהלך כל ההפלגה שארכה כשבוע ימים.

בהגיעם לחיפה הם הורדו בכוח מהאונייה, לאחר מאבק, ועברו לאוניות גירוש. הוריי היו באונייה שהפליגה לחוף בצרפת בכוונה להגיע לגרמניה. זו הייתה התוכנית של הבריטים. אך בנמל בצרפת אמי קיבל צירי לידה ומכיוון שלא יכלו ליילד אותה באונייה היא הורדה ממנה והועברה למרסיי. שם נולדתי. לאחר חודש וחצי עלינו ארצה והגענו לקיבוץ רמת דוד בו שהה אח של אמי, שעלה לארץ כחלוץ כבר בשנת 1929 והיה ממקימי קיבוץ רמת דוד.

סבתא מיכל בילדותה

לאחר כשנה עברנו לקריית טבעון. למדתי בביס יסודי בטבעון, שהיום הוא המתנ"ס ברחוב הדגניות. אחר כך למדתי פקידות בבי"ס במעלה בחיפה ועבדתי כפקידה בבנק לאומי. התחלתי לעבוד בגיל 15 בבנק. את סבא אפרים הכרתי בבנק, הוא היה כבר עובד ותיק.

אהבתי מאוד לרקום ולסרוג ואד התחביבים העיקריים שלי היה לעבוד בחימר ועד היום אני מתעסקת בזה.

חפץ מהעבר

הוריי עלו לארץ ללא שום רכוש, כל החפצים נשארו בפולין. אבל היו לנו מכתבים שהמשפחה שלחה לדוד שלי ודוד שלי שמר אותם בעליית גג. מאוחר יותר, כשההורים שלי הגיעו ארצה, הוא מסר להם את המכתבים וזה הדבר היחיד שנשאר לזיכרון מכל המשפחה שהושמדה בשואה. המכתבים מאוד מרגשים ומשמעותיים.

מסר לדור הצעיר

לעולם, לעולם, יש לזכור ולא לשכוח את מה שהיה, לאהוב את המדינה, להוקיר את המדינה ולשמור עליה מכל משמר, כי אין לנו ארץ אחרת!

לצפייה בראיון המלא עם סבתא מיכל

הזוית האישית

שי ורון הנכדים: אנחנו שי ורון נהנינו לראיין את סבתנו. למדנו המון דברים חדשים על סבתא.