מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, ליליה קוריס, נולדה בתאריך 27.12.1955  בעיר סראטוב שברוסיה (ברית המועצות לשעבר), בשם הנעורים שלה ליליה אזימוב. העיר סראטוב היא עיר ברוסיה על גדת נהר הוולגה והיא בירת מחוז סראטוב.

לסבתא שלי היה אח שהיה צעיר ממנה בשש שנים, אשר נולד ב 1.8.1961, שמו היה איגור ז"ל. סבתי מאוד עזרה להוריה לטפל ולשמור על אחיה הקטן, אולם בשנת 1995 הוא נהרג בתאונת עבודה. שם אביה של סבתא שלי הוא מרק אזימוב ז"ל, אשר נולד בתאריך 20.10.1930, הוא היה מהנדס בניין ברוסיה. אמה של סבתא שלי, תמרה אזימוב ז"ל, נולדה בתאריך 27.11.1934 , היא הייתה מורה לכימיה.

בבית הוריה בסראטוב שברוסיה, היה לסבתי חדר קטן ופרטי בו היו ארון, שולחן כתיבה, מיטה ופסנתר שמאוד אהבה לנגן עליו. מלבד נגינה על פסנתר, היו לסבתי תחביבים נוספים כמו למשל לאסוף עטיפות של סוכריות ולקרוא ספרים. כאשר סבתי הייתה בבית הספר, היא הכירה חברה טובה בשם נטליה איתה היא אהבה לבלות בזמנה הפנוי. הן מאוד אהבו לטייל ביחד, ובנוסף סבתי אהבה לטייל עם הוריה לאורך הטיילת של סראטוב, אשר הייתה מתמלאת בשלג בעונות החורף כך שיכלו לצאת ולשחק בשלג עם שאר חבריהן.

סבתא שלי הייתה ילדה נבונה וחכמה, ובבית הספר הייתה תלמידה מצטיינת ומוכשרת מאוד. אוסיף ואומר כי היא הייתה גם ילדה יפהפיה, לפי התמונות שראיתי מתקופת ילדותה. בנוסף, הייתה סבתי מתנדבת כמדריכת נוער בתנועות נוער ברוסיה, בדומה לתנועת הצופים המוכרת לנו כיום.

כאשר סבתא שלי הייתה צריכה לבחור מה היא רוצה ללמוד, בהתחלה חשבה ללכת ללמוד הוראה ולהיות מורה למתמטיקה ופיזיקה, מקצועות שהיא מאוד אהבה והצטיינה בהם. אך בסוף החליטה ללכת בעקבות המלצת אמה ולהיות מורה לפסנתר. לכן היא למדה בבית ספר למוזיקה ולאחר מכן גם באקדמיה למוזיקה, שם קיבלה את התואר הראשון וגם את התואר השני במוזיקולוגיה והחלה קריירה של מורה למוזיקה.

כאשר סבתא שלי למדה באקדמיה, כחלק מהלימודים התבקשה גם להנחות קונצרטים. הקונצרטים הללו היו פתוחים לקהל הרחב. ביום אחד, הגיע לאחד הקונצרטים שסבתי הנחתה בחור צעיר בשם מרט קוריס על מנת לצפות בקונצרט. בסוף הקונצרט מרט ניגש לסבתי ליליה ושאל אותה אם תרצה להכיר אותו ולצאת איתו, סבתא שלי הסכימה וכך הם התחילו לצאת. באותו זמן סבתי ליליה הייתה בת 20 ומרט היה בן 22. באותה תקופה היה מקובל לצאת לטייל, לצפות בסרט, לצפות בקונצרטים וכדומה במהלך פגישה באותם ימים, וזה בדיוק מה שהם עשו. לאחר תקופה של כחצי שנה בה הם בילו ביחד, סבא שלי מרט קוריס, הציע לסבתא נישואין והיא הסכימה. הם התחתנו בשנת 1977 במסעדה קטנה על יד האוניברסיטה בה סבתא ליליה למדה. הם הזמינו לחתונה את כל הקרובים מהצד של ליליה, מהצד של מרט וגם את כל החברים שלהם. שנתיים לאחר החתונה, בתאריך 29.1.1979 נולדה אימא שלי, אירה.

בכל שנה סבא, סבתא ואימא שלי נהגו לטוס לבקר קרובים באוקראינה. בסביבות שנת 1990 החלו בברית המועצות סכסוכים בתוך הממשלה, אותם סכסוכים שלאחר זמן מה גרמו לפירוק ברית המועצות. באחד הביקורים של סבא, סבתא ואימא באוקראינה, עוד לפני פירוק ברית המועצות, אותם קרובים שהם ביקרו המליצו להם לעזוב מהר את רוסיה, כי כולם כבר הבינו מה קורה בברית המועצות. האופציות הטובות ביותר לצאת מרוסיה לחלוטין היו לעבור לארצות הברית או לישראל, אולם בשביל לקבל ויזה לארצות הברית צריך היה לחכות הרבה זמן. באותה תקופה המון יהודים היגרו לארה"ב עד שבשלב מסוים ישראל ביקשה מארה"ב לסגור את שעריה ליהודים. לאחר שיקולים רבים, סבתי וסבי הגיעו למסקנה כי המעבר לישראל, ארץ הקודש, הוא הדבר הכי נכון לעשות. הם מכרו את ביתם, הוציאו את כל המסמכים הדרושים על מנת לקבל את הויזות ואת כל האישורים שנדרשו כדי לעלות לישראל.

באותה תקופה החלה בישראל מלחמת המפרץ, אך בכל זאת הם החליטו שהם עולים לארץ למרות המלחמה, כי זה היה הדבר הנכון לעשות. כשהגיעו לארץ הם גרו ביחד עם אח של סבתא, שעלה לישראל כחודש לפניהם והתגורר בעיר נתניה בשכונת שושנת העמקים. כדי ללמוד את השפה העברית הם החלו ללכת לאולפן, ובו זמנית גם התחילו לעבוד כדי להתפרנס, לקנות אוכל ולשלם על שכר הדירה.

אמי, אירה קוריס, היתה בת 12 כשסבא וסבתא הגיעו לארץ, ולכן הם רשמו אותה ללימודים בבית הספר בן-גוריון (הקרוי נעמי שמר כיום). בעקבות מחסום השפה, סבתא – שהייתה ברוסיה מורה לפסנתר – הלכה לעבוד כמנקה בבית החולים לניאדו שבנתניה, וסבא שלי – שהיה רופא ברוסיה – התחיל ללמוד למבחן בארץ כדי לקבל רישיון לעסוק ברפואה בארץ ובמקביל עבד כמנקה רחובות כדי שיהיה כסף למחיה. אציין שסבא עבר את המבחן בפעם הראשונה.

כשהמשפחה הגיעה לארץ הם נתקלו בהמון קשיים כמו למשל השפה החדשה שהייתה קשה ללמידה, האנשים החדשים והסביבה הלא מוכרת, הבדלי התרבות והחוקים בארץ, השונים מהחוקים ברוסיה. למרות כל הקשיים הם לא התחרטו אפילו לא לשנייה שעזבו את רוסייה ועלו לגור בארץ ישראל.

עם הזמן הם התחילו להשתלב בארץ ולהתרגל לחיים חדשים. כיום לסבתי יש שתי נכדות – אני יובל ואחותי הקטנה ליאל. סבתא שלי וסבא שלי גרים בנתניה עד היום. כיום, סבא וסבתא יצאו לפנסיה, אולם סבתי עדיין עובדת כפנסיונרית בחנות הבגדים H&O, בסניף שקיים בשפיים.

הזוית האישית

סבתא ליליה: התכנית מאוד מעניינת, זה נותן לי להיזכר במה שקרה לי בילדות וגם גורם לי להעביר את הסיפור שלי הלאה.

יובל: אני חושבת זה מאוד מעניין לדעת עוד דברים על סבתא שלי שלא ידעתי, התיעוד גרם לי להכיר אותה יותר.