מאגר סיפורי מורשת

שמי לילה לרון, נולדתי בפולין בשנת 1945 בעיר  קודווה, לפני ומשה פרפורט.

עליתי ארצה בשנת 1948, כשהייתי בת שלוש. הורי התמקמו בעיר חיפה, ושם גדלתי.

התחנכתי בבית הספר היסודי, "זכרון יוסף", ובהמשך בתיכון הריאלי בחיפה שם הכרתי את בן זוגי לעתיד, נדב לרון.

שירתי בחיל הים, ובשנת 1966 בגיל עשרים, התחתנתי עם נדב, והקמנו יחד את משפחת לרון, נולדו לנו שלושה ילדים מירב, עמית ויואב (אבא של שקד),

למדתי הנדסאות בניין בחיפה, ובירושלים, ועד שיצאתי לפנסיה, עבדתי כהנדסאית בניין.

כיום אני מבלה את זמני בבישול בעשיית ספורט ועוד.

 עגלת הבובות שלי

ב1946 כשהייתי רק בת כמה חודשים, קיבלתי מהורי עגלה עשויה קש. העגלה  שימשה אותי עד גיל שנתיים כתינוקת, וכשגדלתי, שימשה אותי העגלה למשחק עם הבובות שלי. כשהייתי בת שש ידית העגלה נשברה, ואני זוכרת שלא ויתרתי עליה, ושכנעתי את הורי לקחת אותה לתיקון. העגלה נשמרה בבוידם בביתנו עד שהייתי בת חמישים  בערך.

אני ועגלת הבובות מהקש

התמונה הזאת צולמה בשחור לבן. בשנים האלו עוד לא היו מצלמות שצילמו תמונות צבעוניות, מה שמעיד עד כמה העגלה ישנה. תמונה זו צולמה בגרמניה בחצר ביתי, וצולמה על ידי צלם מקצועי ,מכיוון שבימים ההם, לא הייתה מצלמה לכל אחד אלא רק למעטים גם צורתה של העגלה והחומר ממנו היא עשויה, קש, מאפיינים עגלות ישנות. אני מתגעגעת לזמנים האלו שהייתי תינוקת בעגלה, לילדות המוקדמת שלי, ולזמנים המאוחרים יותר ששיחקתי בה, בתור עגלת בובות. כשעליתי לארץ הבאתי אותה איתי.

סיפור העגלה מעלה בי תחושה נעימה של זיכרונות ילדות מתוקים.

הזווית האישית

שקד – היה לי חשוב  להכיר את הילדות של סבתי, יותר לעומק, ולדעת מה היא אהבה, ולשמוע על הקשר שלה לעגלת הבובות.