מאגר סיפורי מורשת

אני לידה אוקסמן נולדתי לפני 68 שנה יחד עם הקמת הכנסת. נולדתי באוקראינה בעיר דנייפרופטרובסק, להורים ששמם: אנדרי ואנה. אמא שלי נולדה ברוסיה, היינו שלושה אחים – האח הגדול, גאורגי, נולד ב-1939 ונפטר באוקראינה בשנת 2006, האח השני אנטולי נולד בשנת 1941 וגר באוקראינה ואני הצעירה נולדתי ב-01.09.1948. החיים לא היו פשוטים אבל אני יכולה להגיד דבר אחד בטוח – אין כמו להיות ילדה ולהסתכל על החיים בחיוך ובמרץ.

למדתי 11 שנים בבית ספר ועוד שנתיים וחצי במכללה הנדסת בניין. המשכתי ללמוד כל החיים. התחתנתי ב-1972 באוקראינה עם יוסף אוקסמן (1.2.1947- 16.09.2014) לא הייתה לנו חתונה דתית מכיוון שאסור היה להתחתן בחתונה דתית, לאחר החתונה בעלי לקח אותי לראות בית כנסת התרגשתי מאוד מכיוון שהפכתי באותם ימים ליהודייה וזה היה הדבר שהכי ריגש אותי בכל החיים.

בעלי חבש כיפה והסביר לי על היהדות. אם היו תופסים אותנו עוסקים בעניינים דתיים היו מכניסים לכלא או שולחים לסיביר. בגלל זה היינו צריכים לשמור על הזהות של היהודים בסתר. יהודים שהיו שומרים את זהותם בסוד נקראו "יהודים אנוסים". לא הרגשנו כל כך את הרדיפה. אבל מבחינת חיים היהודיים, חגים וכדומה השלטונות תמיד השתדלו לעקור את היהודים והצליחו לאט לתפוס את היהודים.

במשך הרבה שנים לא הייתה אפשרות לעזוב את אוקראינה זו הייתה מצריים של פעם. עלינו לפני 23 שנה – אני עם בעלי ואבא של נכדתי רשל כשהיה בן 14. עלו גם הורים של בעלי. מצב הכלכלי שלנו היה בינוני – לא עניים ממש ולא עשירים. לא יכולנו לבד לקנות דירה אבל עמדנו איכשהו על הרגליים. הרבה קרובים היגרו לגרמניה אבל אנחנו תמיד רצינו ארצה הרבה קראנו ושמענו עליה.

לא יכולנו להשאיר את הורי בעלי לבד לכן כשהם היו מוכנים לנסוע איתנו אז כולנו עשינו את העלייה. הנסיעה הייתה ארוכה באוטובוס לעיר הבירה של אוקראינה קייב ומשם עלינו למטוס, עלינו לישראל בשמחה רבה. הבן הגדול שלנו אח של אבא של רשל התחתן ועלה ארצה כחצי שנה לפנינו. לפני שלוש שנים עלתה גם המשפחה של אחותו של בעלי. סבא של בעלי סבא רבא של נכדתי רשל הגיע מאד חולה ונפטר אחרי חודש.

העלייה שלו הייתה מאד מוצלחת בחודש אחרון  של חייו הוא זכה בשני דברים  לראות את נכדיו אשר לא ראה שנים ולהיקבר בארץ הקודש  שדומה לסיפור של יעקב אבינו שרצה להיקבר בארץ ישראל. כמו כל הדברים אחרי שנות הלימוד גם את השפה העברית  למדנו תוך כדי העבודה. לאחר כחודש בארץ חיפשתי עבודה ומצאתי עבודה ביבנה במפעל בורסוק, שם אני עסקתי בצביעה, על כך קיבלתי תעודת הערכה במסגרת עובד מצטיין וכן פרסמו את תמונתי בעיתון.

היה קשה אבל לא קל בארץ אבל עם רצון ומאמץ בא הכול. הבאנו איתנו דברים חשובים – ספרים, קצת בגדים.  מה שהכי חשוב – הבאנו את הרצון הטוב. קיבלו אותנו טוב. כל הזמן היו לנו הרבה חברים גם אנחנו תמיד היינו מאד חברותיים. תוך כדי עבודה וטרחה ודאגות מהר עברו  שנים טובות. גדלו הילדים. ועכשיו  גדלים הנכדים…

הזוית האישית

רשל: היה כייף להיות עם סבתא ולמדתי על המשפחה הרבה דברים שלא ידעתי.