מאגר סיפורי מורשת

אני ליאורה נער, נולדתי ברומניה בעיר אלבה יוליה ב 21.7.1952 .

השם שלי ברומניה היה לוציה אברהם, ולהורים קוראים אמריק ומרינה. יש לי אחות ושמה אוגניה.

לאבי היה תפקיד בכיר במפלגה הקומוניסטית, והוא מאד האמין בה. הייתה לי ילדות שקטה ללא דאגות בעיר קטנה, שבה כולנו מכירים את כולם, והיינו משחקים בחוץ ברחוב עד הלילה, ונוסעים לטייל באופנים או להתרחץ בנחל. עם השנים תחת המשטר הדיקטטורי של ציאוסשקו הרודן, החיים נעשו קשים ובלתי נסבלים.

למזלנו התאפשר לנו לעלות לישראל ב1971 כאיחוד משפחות, וככה הגעתי לאולפן בקיבוץ אפיקים, כדי להיות קרובה לאבא ואמא שלי שגרו בינתיים בבית זרע, אצל הדודים שלנו.

בסיום האולפן הכרתי את אלי, סבא של יובל, התחתנו והקמנו משפחה באפיקים. יש לנו שלושה ילדים ותשעה נכדים וכולם חיים פה. אנחנו נפגשים כול שישי ושבת אצלנו לארוחות, שבת. אין שמחה יותר גדולה מלארח את כולם סביב השולחן כשכולם נהנים מהמאכלים שהכנתי, וכך גם בחגיגות ימי הולדת ובחגים. אנחנו משפחה מאושרת ומלוכדת וזאת היצירה הכי גדולה שלי.

בפנסיה אני נהנית מהנכדים, עם כל אחד יש לי קשר מיוחד והרבה אהבה לכולם. אני מטפחת גינה עם פרחים, אופה, מבשלת, מטיילת ונהנית מכול רגע.

סיפורו של חפץ – כחפץ הבאתי זוג בובות בתלבושת רומנית מסורתית. את הבובות קיבלתי כמתנת פרידה מבני הכיתה שלי, כשעליתי לישראל ב 1971 ושמרתי אותן כול השנים.

הבובות שקבלתי כשעזבתי את רומניה

הבאתי תמונה של בני המחזור שלי בשנים שונות. אותה תמונה שאנחנו מצלמים, כל פעם שאנחנו נפגשים  במפגש מחזור, שנערך כל חמש שנים. לפני שנה חגגנו חמישים ואחת שנים, מסיום בית הספר. בחגיגה היו כמאתיים חמישים איש, ואחרי כול כך הרבה שנים נשארנו חברים, וזה לכול החיים.

פגישות מחזור

הזווית האישית

הנכד יובל נער והתלמידים שריג שושני ואביב אברהם תעדו את סיפורה של סבתא ליאורה נער בבית ספר מול גלעד בתשפ"ג 2023