מאגר סיפורי מורשת

סבתא לבנה נולדה בחיפה בשנת 1953, בת למשפחת פלצ'י.

אבא של סבתא דוד פלצ'י עלה לארץ מטורקיה בשנת 1923 מהעיר איזמיר. איזמיר  היא עיר נמלה הראשית של טורקיה בחלקה האסייתי, בירת הנפה הקרויה על שמה ומחוז הים האגאי. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית  ולפי אומדן רשמי משנת 2022 אוכלוסייתה מנתה כ-4.462 מיליון בני אדם, מה שהופך אותה לעיר השלישית בגודלה בטורקיה אחרי איסטנבול ואנקרה. העיר שוכנת לחוף מפרץ איזמיר, שהוא שלוחה של הים האגאי.(ויקיפדיה) אמא של סבתא לאה אסטרוגנו עלתה לארץ מסלוניקי שביוון בשנת 1927, שניהם היו אז בני שלוש שנים.

סבתא לבנה למדה בבית ספר יסודי "דרור" ואת לימודי החטיבה והתיכון למדה בבית ספר "גימנסיה ביאליק". בילדותה היתה חברה בתנועת הנוער העובד והלומד והתחביב שלה היה ספורט, הדיפת כדור ברזל ובעיקר שחיה.

בשנת 1971 סבתא התחתנה עם סבא שמעון בן הרוש ז"ל ונולדו להם שלושה ילדים. סבתי היתה מנהלת חשבונות וחשבת שכר בחברת ביטוח כל השנים.

לסבתא היו שני אחים הגדולים ממנה יעקב (קובי) ושמעיה (שמי), סבתא מספרת שהיו מבלים הרבה זמן יחד, בונים מחנה בחצר הבית ובחג הסוכות בנו סוכה "הכי גדולה בשכונה".

סבתא מספרת שהבית שלה היה פתוח, והיו מבקרים בו חברות וחברים שלה, ושל האחים שלה, וכמובן הרבה בני משפחה. סבתא גם מספרת על ביקורים רבים שלה אצל דודים שלה ולינה אצלם. גם היום מאוד חשוב לסבתא, שהאחים ובני הדודים יפגשו נבלה בשבתות ובחגים ביחד, ונחגוג יחד ימי הולדת כהזדמנות למפגש משפחתי.

גלגולו של חפץ

סבתא לבנה החליטה לספר על כיפה רחבה וצבעונית שעברה מדור לדור. הכיפה הייתה אצל סבא שלה יעקב פלצ'י, אבא של סבא דוד. סבא דוד העביר את הכיפה לאח הבכור של סבתא, קובי, ולאחר שדוד קובי נפטר, אשתו נתנה את הכיפה לסבתא שלי כדי שהיא תחליט בעתיד למי להעביר אותה.

הזווית האישית

סבתא לבנה :נהנתי לשתף את הנכד שלי בסיפור חיי מילדותי, לחזור אחורה בזמן ולהיזכר באבא שלי דוד פלצ'י ז"ל ולראות את הנכד שלי קשוב לסיפור שואל ומתעניין. בעיקר נהנתי מזמן האיכות עם אמוץ, שהוא הנכד הבכור שלי, ושמו השני על שם בעלי שמעון בן הרוש ז"ל. בעקבות פרויקט זה אני מאמינה שאמוץ ימשיך להתעניין ולתעד את סיפורי החיים במשפחתנו, נהנתי לשתף את שאר נכדיי ונכדותיי בתוכנית הקשר הרב דורי. אני מאחלת לנו שנמשיך לספר את סיפור חיי המשפחה לדורי דורות, ונמשיך להנות אחד עם השני.

אמוץ: שמחתי מאוד לארח את סבתא בבית ספרי, נהנתי לשמוע את סיפורי הילדות של סבתא ולתעד אותם. באמצעות התוכנית, הבנתי עד כמה סבתא מתגעגעת לילדות שלה ולהורים שלה. אני מאחל לעצמי שתמיד אצליח לשמח את סבתא, ולדאוג לתעד את סיפורי המשפחה המורחבת. כשאהיה גדול אראה לילדים שלי ולנכדים שלי בעזרת השם את הסיפור שנכתב במסגרת התוכנית, כדי שיכירו גם הם את הסבתא היקרה והאהובה שלי.