מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי יעל זרחי, נולדה ב1950,שנתיים אחרי קום המדינה, בקיבוץ מעגן על שפת הכינרת, שהוריה היו ממקימיו.

מסיבות אישיות הם עזבו את הקיבוץ, ועברו לגור ב"יערות הכרמל", מקום שהיום נקרא "חוות משמר הכרמל". סבתא שלי הייתה ילדה יחידה בין תושבי המקום. מדי פעם לקחו אותה לגן הילדים שבקיבוץ בית אורן, כדי שתבלה עם ילדים בני גילה.

החיים ביערות הכרמל היו צנועים מאוד. לא היה חשמל, השתמשו בעששיות ובמנורות לוקס. היה טלפון יחיד לכל התושבים, מקלחת ושירותים משותפים עם כולם, ואת המים חיממו עם אש. התקופה הייתה תקופת הצנע ואנשים גידלו ירקות ותרנגולות כמזון.

הוריה של סבתי החליטו לעבור לחיפה, שם הלכה לגן חובה. סבתי זוכרת מקרה מהגן, שבו כלב פרץ לגן, ורדף אחרי גדי המחמד של הילדים וכולם נבהלו מאוד.

סבתי אהבה ללכת לבית הספר. אהבה ללמוד בעיקר טבע וגם תנ"ך וספרות. סבתא שלי תמיד אהבה לקרוא. היא זוכרת כשהייתה בכיתה ג', הלכה לספריה להחליף ספר, וכבר בדרך חזרה התחילה לקרוא את הספר, ואז בלי ששמה לב נתקעה בעמוד של תמרור, וקיבלה מכה חזקה בראש. היא זוכרת שהיא מאוד הובכה.

קומה מתחת למשפחת סבתי גרה משפחת אחיה של הצנחנית חנה סנש, גיורא, אשתו וילדיו. במהלך השנים הגיעה גם אמה של חנה סנש, קטרינה סנש, לגור בשכונה.

לבת המצווה של סבתא יעל, היא קיבלה מתנה מקטרינה סנש, ספר על חייה של חנה סנש, יומנה ושירים שכתבה.

בעמוד הראשון כתבה קטרינה סנש הקדשה לסבתי.

ספרה של חנה סנש

סבתא מספרת על נעורים כיפיים בתנועת הנוער, פעולות, טיולים ומחנות עבודה, במקביל לחיי חברה פעילים בבית הספר.

אחרי סיום בחינות הבגרות ובית הספר, סבתא התגייסה לצבא והגיעה לבסיס בחיל השריון. שם הכירה חייל מקסים בשם דוד, הוא סבא דודי שלי. סבתי למדה ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב וסבא למד הנדסת חשמל באוניברסיטת הנגב בבאר שבע.

בשנת 1973 סבתא וסבא שאז הם עוד לא היו סבים, התחתנו! ואחרי חודש וחצי פרצה מלחמת יום הכיפורים. סבא היה חצי שנה מעבר לתעלת סואץ ורק אחר כך הם חזרו ונפגשו.

הם עברו לגור בראשון לציון, שם נולד כעבור שנתיים בנם הבכור ניר (אבא שלי), ואחרי כמעט שנתיים נולד דוד שלי עומר. המשפחה עברה לגור בקרית טבעון, שם נולדה דודה שלי מורן, וסבא וסבתא גרים שם עד היום. ניר, עומר ומורן הקימו משפחות משלהם, ונולדנו אנחנו הנכדים: נועה, תומר, דור, שירה (אני), יובל, איתן, שקד ונועם.

סבא וסבתא מספרים שההתרגשות לא מפסיקה גם כשהנכד השמיני נולד.

הזווית האישית

שירה – התהליך היה מאוד מהנה, מלמד ומשמעותי עבור שתינו.