מאגר סיפורי מורשת

שמי יונה ונטורה נולדתי ב1948 באשדות יעקב

תקופת בית הספר והלימודים כשעליתי לכתה א' היינו ילדים משלושה גנים, גן בתיה, גן אתיה, גן מרגלית. הילדים של גן בתיה הגיעו לבית ספר, כשבתיה לימדה אותם לקרוא, ואתיה שהייתה גננת שלנו ומרגלית לא לימדו אותנו לקרוא. המורה שלנו אהבה רק את ילדי גן בתיה ורק אליהם התייחסה, ולא אהבה אותנו ודיברה אלינו לא יפה. ולמשל אותי לימדו לקרוא חוה אלגריסי וחוה אחותי מזל שהייתה לי תפיסה מהירה.

כמה שנים אחר כ ך, בכיתה ז' קיבלנו מחנכת בשם רזיה הדרי, בעלה היה המורה להתעמלות ועזר לה. הם כל הזמן היו איתנו ואהבנו אותם מאוד. בסוף כיתה ח' לקחו אותנו לחוף קריית חיים. בסוף כתה ח' רזיה סיימה ללמד אותנו.

מקצוע ועיסוק אני מאוד רציתי ללמוד אבל התחתנתי מאוד צעירה והיו לי שלושה ילדים, ובעל היה ימאי אז לא יכולתי לצאת ללימודים. ההורים שלי הבטיחו שהם יעזרו לי. הלכתי ללמוד הוראה, ואחרי שסיימתי את לימודי ההוראה,  התחלתי ללמד בדגניה בבית החינוך. לימדתי שם ארבע שנים, ואחרי זה עברתי לבית ספר מול גלעד, וגם פה לימדתי במשך ארבע  שנים. עם לידתה של מיה, ביתי הצעירה עזבתי את ההוראה, ותקופה מאוד קצרה עבדתי במטבח בקיבוץ. אח"כ עברתי לעבוד ב"בית סחלב" שזה בעצם "סיעוד חם לקשיש בביתו". בבית סחלב עבדתי במשך שלושים שנה בערך ,ואהבתי כל רגע.

השירות הצבאי בתחילת הצבא שאלו אותי מה אני רוצה לעשות בצבא, ואמרתי שלא אכפת לי מה לעשות, רק שזה יהיה בחיפה. אז שיבצו אותי בחיפה, כמורה לחיילים עולים חדשים, שלא ידעו לדבר עברית, בתור מורה חיילת.

ידעתי הרבה שפות, ואחרי חצי שנה כשפרצה מלחמת ששת הימים, חיפשו מישהו שיכול לדבר עם העיתונאים מכל העולם, ביותר משפה אחת, ופנו אלי. אני הסכמתי ועשיתי את התפקיד עד שהשתחררתי והתחתנתי עם סבא.

תחביבים לא אהבתי לרוץ, ולא אהבתי לעשות התעמלות. הדבר יחידי שאהבתי זה בריכה, ואז התחלתי לשחות. כשהיו משחקים על הדשא אף פעם לא בחרו אותי, אבל כשזה היה בבריכה תמיד הייתי הראשונה. מאוד אהבתי לשחות.

יציאה לגמלאות וחוויותי היום כשסגרו את בית סחלב זה היה בדיוק הגיל בו יצאתי לפנסיה. בשנות הפנסיה הראשונות שלי טיפלתי בסבא. אחר כך שסבא נפטר, הלכתי ללמוד ב "ביתנו" ואני לומדת כבר חמש שנים ערבית. היו שנים שהתנדבתי ב"מול גלעד" ובגלל הקורונה הפסקתי, אחר כך חליתי ולא חזרתי.

גלגולו של חפץ –

סבא שלי קיבל את הטבעת לבר המצווה שלו, והטבעת הייתה בתוך מזוודה קטנה, עד שסבא נפטר לפני ארבע שנים. כשהוא נפטר, הדודה שלי מיה, לקחה את הטבעת ומאז היא עונדת אותה.

הטבעת יוצרה בטורקיה בשנת 1953, היא עשויה זהב וחרוט עלייה לאעזר ונטורה, שמו האמיתי = L.V, אלעזר ובטורקיה איפה שסבא נולד קראו לו לאעזר.

הזווית האישית

יונה: כיף להיפגש עם הנערות והנערים בבית הספר, שהוא מקום שבדרך כלל לא נפגשים בו. מעניין לשמוע סיפורים ותחביבים ומסורות של משפחות אחרות. והכי אהבתי את מפגש המשחקים של פעם. מאחלת לכם שתמשיכו במסורת גם בשנים הבאות.